בונים ובונים רק למגזר אחד

שמתי פעמי השבוע לכיוון רמת אבי עזרי, לא בטוח שציבור הקוראים יודע למה אני מתכוון. אפשט. רמת אבי עזרי הוא שמה הרשמי של השכונה, על האוטובוסים הנוסעים בשכונה מוצהר באותיות של קידוש לבנה, הכוונה היא לשכונה רמת בית שמש ג. ורק כדי לתת רגיעה לציבור הספרדי, קרא לשכונה ליד, לג' 2 חזון עובדיה. הנה כך מחלקים ומחליקים את העניינים בועדת השמות העירונית, בה יושבים שנים בדרך כלל, אבוטבול ויד ימינו בלעיש.
סיירתי להנאתי, לא מהניקיון, לא מהטיפוח, אלא מהנוף הקסום. נעים היה לי לראות את בית שמש שלנו מרחוק, מהגבעות שפעם היו אתרי טיולים והיום הפכו להיות אתרי בניה מעלים אבק. נסעתי ברחובותיה של השכונה, ומצאתי שם וילות , הרבה וילות מדורגים, וגם הרבה בניינים מטופחים מאוד. אולי בגלל שהם חדשים, אני נוטה להאמין שזה בגלל התושבים הם מקפידים לשמור החצרות הפנימיות. אין בניינים כאלה בבית שמש, אפילו בהשוואה לבניה החדשה בעיר באחרונה, היא לא משתווה למה שראיתי ברמה. שווה לכם לנסוע ולראות...

שמתי פעמי לראות את במו עיני את החצר הענקית עליה מתכוונים לבנות את בתי הכנסת שהוקצו בוועדת הרישוי. מאן דהוא הבחין ומי התייצב בשאלה: מי כבודו. נו, הצגתי עצמי והנ"ל פתח את סגור ליבו, בצרור תלונות על העירייה. על העוול שהיא עושה ועל חוסר תשומת הלב ועל ההזנחה הפושעת ועל ועל... פתאום הבחור עצר את השטף... הטלפון הכשר צלצל לו ביד. הוא הביט לכיוון איזה מכונית, וחזר אלי. הדיבור שלו נעצר... הבנתי. השיחה נועדה להזהיר אותו. ביקש בנימוס למחוק את שמו מהטלפון שלי, מחקתי. לא מדבר עם מי שלא רוצה לדבר ובודאי עם מי שהופך ברגע אחד לשפן... הבחור השתפן. מצטער אם ירא את הדברים וייעלב. הוא שפן!!
את מקומו לידי תפס זה מהרכב. התפתחה שיחה. כמעט שעה וחצי עמדנו פעם תחת השמש ופעם בצל לשוחח. השיחה נעימה, מכובדת, מלאה.
הבחור טען כלפי טענות לא מעטות. הוא קורא של 'קרן אור', קורא נאמן. עד לפני שבועות מספר. אז החליט להדיר את העיתון מביתו. נכנסו לסיבות, אתה כמו עיתון 'הארץ' לימניים. ראשית תודה על ההשוואה.. כבוד גדול להגיע לרמה של עיתון כמו הארץ. הלוואי...
"אתה נגד חרדים, כל הזמן רואה רק חרדים. אפילו לא גינית את ההתקפה על הרב קופשיץ בעיר הותיקה..." כך ועוד חזר הבחור בשטף , כאילו התפלל לראות אותי והנה מצא אותי לידו בשעה שהוא צופה על אתר הבניה בו נבנה עבורו בית תפילה.
נו, שאני אצטדק? מה לעשות. במילים מחזירים במילים. ואז לא להפתעתי, באמת. הוא היה מאוד כן והגון. "אתה צודק". אני שואל אותו על ג' ועל ד'. על המצב שלו, לא שלי. לא על בית שמש הותיקה, אלא על רמת בית שמש. והבחור הפתיע בהגינותו: אתה צודק. אבל... בונים לכם איצטדיון ובונים לכם היכל תרבות.. הנה האיזון.
הגענו למספרים, דנהו כמעט בכל סוגיה שלא דרשה הוכחות במקום. אלא מה שנראה לעין וגם על ההתנהלות ובעיקר על ההתנהלות.
הסיכום, שימו לב לבקשה שלו: "ציון, עשה שלא יברחו מפה עוד חילוניים. אני רוצה לגור בעיר מעורבת. יכולת לגור בבני ברק, בקרית ספר, בביתר, העדפתי את בית שמש."
האמינו לי שבתוך תוכי הבנתי למה הוא כאן בבית שמש, בגלל המיקום הגיאוגרפי, בגלל הנוף, בגלל האויר, בגלל איכות החיים יחסית טובה יותר למה שישובים חרדים מציעים. יש לו מספיק סיבות לבחור בבית שמש ולהעדיפה על קרית ספר או ביתר. גם בגלל שכן הוא בונה את עצמו ואת עתידו עם חברה חדשה. ויש לו הרבה חברים כמוהו. רק כמוהו.

למה רוצה האיש אותנו החילוניים? הציוניים? מה אנו עושים או תורמים להווייתו כאן בעיר? מיותר לנסות להסביר, זה לא בגלל ארנונה ותעשיה ומסחר. אני בטוח שהבחור הזה ויש הרבה כמוהו משלמי ארנונה. אינם תלויים בחסדו של איש.. הם תלויים רק בעשייתם ובעבודתם.
הוא רוצה אותנו לידו כי זו מדינת היהודית, מדינת ישראל. וכאן, ורק כאן יוכלו ביחד יהודית, חרדים דתייים וחילוניים להתגורר.
אם זה רצונו, אז מהו רצוני?
בפשטות: איזון... איזון דמוגרפי. איזון שיאפשר חיים שוויוניים, שלא יהיו כאן מיעוטים נרדפים ונחסכים ממטעמים להם בני אנוש שואפים. אולי השאיפות שלנו שונות, עדיין מותר לנו לקבל את השאיפות הלגיטימיות שבכל מקום אחר מקבלים. והשאיפות האלה מתגשמות בחיי תרבות מכל סוג שנרצה, חינוך, ספורט, ספריות, עיתונות חופשית, פארקים, גנים, כל מה שהתרבות האנושית המתקדמת מאפשרת.