יש תקציב למדינת ישראל, ואפשר רק לברך, לעבוד על מה שיש. באמת קשה להבין איך ממשלות הליכוד עבדו בלי תקציב, זו חובת החובות שיש בכל שלטון תקין, ומדינת ישראל התנהלה בלי תקציב.
כמו כל חרד לגורל המדינה הזו, עקבתי בדריכות אחר אישור התקציב, ברור היה לי שהמרקם שנוצר לא ייפרם, ובסופו של יום יהיו 61 אצבעות לתמוך, כי מי ירצה לסכן עתידו האישי מול עתיד המדינה. הרמזים והלחצים על מפלגות שיימחקו בסבב הבחירות הקרוב חיזקו את המתלבטים, איך שרן השכל, זאב אלקין, בנימין זאב בגין, איך זה יושב עם רע"ם? ולמה להם לסכן עתידם האישי בשביל לתת צ'אנס לתקן תאונת דרכים חזיתית ונקמנית שהובילו סער וליברמן.
התקציב אושר לא לפני תוספת זמן שניתנה בידי האופוזיציה מעט לקעקע את הניצחון הברור 780:0 כפי שהצהיר בנט. קרעי השיב לו בהשבת מעט מן האור , וכל זה כלום. לעומת הדרמה שניסו לחולל על התקרית המעיבה של אורלי לוי עם עובדת הכנסת.
רגע, הייתי שם. נכון יותר ראיתי את כל השידור הזה. ויתרתי על מהדורות החדשות המגמתיות והחלטתי לתת לראשי לפרשן לי את המציאות ואת הנאמר. עקבתי אחרי השידור הזה בדריכות עצומה. עקבתי אחרי התנהלותו של אלכס קושניר יו"ר הוועדה. פעם כך ופעם ככה. פעם חייך, ופעם רציני. תיאטרון הבימה אפס ליד ההצגה כפי שניהל את הישיבה הדרמטית. מסכים לתת לביתן לספר בדיחה ומיד הופך להיות נוקשה ואטום. קושניר ניהל את הישיבה לפי תאוות ליבו. ואי אפשר היה להסתיר את מחשבותיו על ישראל השניה, על החרדים, על המרוקאים...
אורלי לוי עשתה לו בי"ס. בחיוך שלה ובחכמת הלב של האשה הזו נתנה לו שיעור במה שאינו מבין. אז מה אם יועמ"ש אמרה? תורת אלוקים היא? לוי הוכיחה את היועמשית הצעירה. לא סעיף זה ולא סעיף אחר, מה הבעיה לדחות את הסעיף הקטן הזה לדיון עמוק וארוך אחרי ההצבעה על התקציב. "המדינה יכולה להביא תיקון" הציעה. דברים חכמים נכונים ואמיתיים. ואיך קושניר הגיב: אורלי עוד דקה. אורלי ו... אורלי ו.. אורלי... ומה עושה גבר שוביניסט שלא מצליח בחכמתו לגבור על מילותיה של אורלי לוי? מנצל את הכוח שבידו, סליחה את הסמכות. "אורלי אני קורא אותך פעם ראשונה, קורא אותך פעם שנייה ופעם שלישית. ומיד מתנפלות שתי סדרניות להוציאה. הלו. הברוטליות והשנאה של חברה למפלגה (השניים היו בישראל ביתנו חברים) מפעם, התחלפו מיד בשנאה תהומית לא מוסברת. מה קרה לאיש? התחרפן?
מה היה קורה אם היה נותן לה להשלים את דבריה בנחת.
ומה עשתה העיתונות הפכה את התקרית הזו לעיקר בכינוס הדקה ה-91. אני ההדיוט, ואתם מוזמנים לבחון, עלו שם בכינוס הזה טענות כבדות משקל, האופוזיציה התגלתה במיטבה. בלי מאמן מכין ומעצב דיברו שם הנוכחים מתוך מר ליבם. אז למה לא לתת להם להשים? ניחא. למה לעשות מזה כותרת עיקרית מכל הדיון. התשובות אצל הכתבת בכנסת דפנה ליאל. מה הציגה מכל שלוש שעות דיון? הויכוח הצורם בין לוי לבין עובדת הכנסת. ח"כ גלית דיסטל אטבריאן עזה את הכינוס הזה בדמעות חונקות. קושניר התנצל אח"כ, מה זה חשוב. דפנה ליאל מתעלמת וזה לא יעלה לציבור כחדשה מרעישה. מה כן? העימות שבסה"כ היה באמירת חצופה כלפי עובדת בכנסת. נו , אז מה? כמה פעמים קראו לכם חצופים ועברתם הלאה... אצל דפנה ליאל זו כותרת.. מלמד בדיוק איך להתייחס לדיווחיה.
קושניר זוכה לתשבחות על עבודתו בוועדת הכספים, יכול להיות שמגיע לו. בדיון הזה הוא התנהג בחוסר אדיבות, בחוסר סובלנות, בחוסר שייווייוניות. (השוו למשל כמה זמן דיברניר ברקת, וכמה ניתנו לח"כ גלית דיסטל אטבריאן, למה זה עשר דקות וזו רק שלוש דקות).
שידור שהיה שיעור מצויין להבין מציאות עקומה שמחייבת שינוי. לא ממשלת שינוי ולא ממשלת ריפוי, צריך שינוי מעט בצניעות. חיזרו לעניין 780:0. גם אם ניצחת, עדיין הדבר דומה לבונה בית עם חורים בתקרה... והתקציב הזה מלא חורים לא מעטים. שבת שלום.
שתפו
