הלכנו ברחובות שטרסבורג והרגשנו בירושלים....

בשבוע האחרון התארחנו קבוצת חברים מבית שמש בעיר שטרסבורג אשר בצרפת. לא על חוויותי האישיות אספר לכם, על כך בהזדמנות אחרת למי שיבקש לשמוע. כאן אספר לכם על תחושותיי כיהודי בארץ נוכריה, ארץ, אשר בשנים האחרונות הופכת יותר ויותר פחות ידידותית לנו, בני העם היהודי.

שטרסבורג אינה נמנית על ערי צרפת הגדולות, ובכל זאת ניכרת העיר ביופיה ובמלוא הדרה. רחובותיה המרכזיים וגם בשוליה נקיים. סביבה נוחה למחזור, פארקים, והרבה פארקים, הרבה ירוק בעיניים, שלא לומר צבעוניות מקסימה של פרחי העונה משולבים בפרחי גרניום מכל הסוגים. גן הורדים החדש יכול להיות גן השראה לכל עיר בארץ, בוודאי לערי אירופה. חמישה כוכבי יופי ללא ספק מגיעים לה.

פינת נוי אחת, קסומה בסביבה מחרידה מבחינה היסטורית. דבר והיפוכו. לא רחוק פינת החמדה מצוי –הנוישטאט- המרכז המוניציפלי שנבנה בידי גרמניה והיה לתפארת לאומית צרפתית. במקום קבר אחים, כך סיפר לנו נציג חב"ד בעיר, קבר אחים יהודים אשר נורו בידי גרמנים ימ"ש. רצה הגורל וביום בו הכריזה אונסקו על הנוישטאט כאתר לאומי הגענו לטיול במקום. לא ידענו את ההיסטוריה, את הפרטים שאבנו מאנשים צרפתים כגרמנים כיהודים. המקום הוכרז כאתר שימור לאומי בלי אזכור קבר האחים, דמם של יהודים היה הפקר. אפילו שלט אין במקום. ובצרפת ראינו הרבה שלטים מנציחים כאלה. מה נתן לו את הכבוד אצל אונסקו? המבנים המיוחדים סביב הכיכר, הספרייה הלאומית, בית המשפט העירוני, העירייה של שטרסבורג ועוד מבני פאר גרמנים שרק גרמנים יודעים לבנות, פיארו את הרחבה המרכזית בה צומח עץ גבוה שמגיע עד השמים. דם יהודי משקה אותו בכל יום, בכל שעה. במקום נערך טכס, ראש העירייה, יחד עם נציג הממשלה, שר התרבות, עמדו על בימה לא מוגבהת, ונשאו נאומיהם די בשקט. ידעו שאנו הישראלים שם? לא ממש, כך הם מדברים. היו צריכים מערכת קול, בוודאי לא מערכת כריזה. הם דיברו בעצב כי גם הציבור שהגיע בא כנראה להתייחד ולכבד יותר מאשר ליהנות מצלילי התזמורת.

דבר מעניין היה לנו שם, הכניסה הזכירה לנו כאילו אנו מבקשים להיכנס לאירוע בגן סאקר. מאבטחים, מאוד סימפטיים, בדקו תיקים, שאלו שאלות, ונתנו לנו להיכנס, כאילו היינו צרפתים לכל דבר וענין.

הגענו ביום חג העצמאות הצרפתי, ה-14 ביולי, כל חנויות העיר שטרסבורג היו סגורים. החנויות נשארו סגורות גם ביום שבת, ה-15 ביולי, וכך גם ב-16 ליולי, הוא יום דימונש- ראשון בשבוע. שלושה ימים של שיתוק מרצון לכבוד יום העצמאות- החג הלאומי. אני מתאר לעצמי מה היה נשמע בארץ אם היו מכריזים על שלושה ימים של שיתוק מרצון לכבוד יום ירושלים או אפילו לכבוד יום העצמאות, לא כולל יום הזיכרון. מיד היו קמים הקולות על בזבוז ימי חופשה, על ימי מסחר, על ועל... בצרפת אפילו בעיתונות ובתקשורת בכלל לא נאמרה מילה אחת על כך.

הלכנו ברחובות שטרסבורג, והרגשנו בירושלים. חבדניקים, חרדים בכובעי מגבעת, חליפות ממיטב האופנה הצרפתית. יש בשטרסבורג כ-17 קהילות יהודיות, ובסה"כ כ-20 אלף נפש. ילידי מרוקו, תוניס, צרפת ועוד, וגם בהפתעה לא קטנה גם ישראלים לא מעטים. ביניהם סטודנטים, ביניהם מחפשי עבודה, ביניהם אפילו יורד ישראלי, בעל משפחה מבית שמש. האיש עקב אחר הקבוצה ועורר חשדנו, עד שהבנו שבסה"כ הוא מבקש לבדוק אם אנחנו מדברים עברית. כאשר התבר אכן כי כך, הוא פתח סגור ליבו. יש בלבו הרבה על ישראל, הוא לא נקלט. ניסינו לשכנעו לעלות לארץ. הבטחנו לו כאן עזרה.

בשטרסבורג יש לא מעט ערבים, אפילו הרבה יותר מיהודים, כמעט כמספר הצרפתים. ואין בינם לבין היהודים כלום. למה? בגלל שבסטרסבורג שוכן מרכז האיחוד האירופיי? אולי. והערבים מתגוררים כמעט בכל רחוב, בכל פינה. אין גיטאות ואין מחנות פליטים. ההיפך, היהודים חיים ברובע אחד, פחות מפוזרים. מעל כל בית יהודי תלויה מצלמה לבירור זהות הנכנס. כל דלת בית יהודי נעולה, ממש כמו כל בית אחר, פעם היו הדלתות האלה פתוחות לרווחה, היום הכניסה היא כניסה פרטית. רק למתגוררים, וגם למי שמוכר אצל ועד הבית. ענין הביטחון עניין מהותי וקיומי כאחד. בית חב"ד, ממוגן ירי, ממש כך. באחד מבתי הכנסת ראינו מצלמת וידאו עוקבת אחר הסביבה.

בסיום תפלת המנחה אני שואל את אחד מהציבור, מה אתם עושים פה? למה אתם לא עולים לארץ? אוה, דרכתי על יבלת. "מחכים לפנסיה". אמאר הכל.

מארחנו מחבד יהודי שאפילו שירת בצה"ל שלוש שנים, בנחל החרדי, יודע להסביר יפה את ההתנהלות הישראלית. "יש לכם בעיה, אתם לא מבינים את אירופה שמבינה טוב יותר את הלאומנות שלה. תסתכלו על כל אומות אירופה, איכפת להם, קודם מעצמם. מחבל שמוצאו יהיה מה שלא יהיה, הוא יירקב בכלא. בלי פינוק, בלי מחשבה על משפחתו, בלי דאגה מה יאמרו אומות העולם, איכפת להם מה הם אומרים על עצמם. אתם פוחדים לעשות מה שצריך לעשות. אתם לא מדינה עצמאית, אתם תלויים בארה"ב, הגשתם את העצמאות שלכם על מגש של כסף, וחמור מכך לא פעם אתם מגישים את הלחי השניה. ". השיחה הרגועה והשלובה בדברי נועם וחיוך הפכה לוהטת עד כדי כך שזכינו לשמוע מפניניו של לוביסט יהודי באיחוד האירופי. איזה דברים יפים. נעימים מעוררים השראה. למשל, כך טוען הלוביסט, "אין מנהיג טוב לישראל טוב יותר מאשר ביבי. וגם לו יש חסרונות. תגידו השתגעתם שם בישראל, מושיבים ראש ממשלה בכלא? חוקרים ראש ממשלה בגלל סיגרים? אז קיבל סיגרים? אז מה? מה אומרים כאן בצרפת? לא אומרים כל הכבוד, בישראל יש חוק ואין מעל החוק. אלא אומרים, הם מטומטמים, אם ראש הממשלה שלהם גנב כולם גנבים"!!! והאיש הזה הוא לוביסט של ישראל. דעת נחשבת בקרב נציגי האיחוד האירופי.

הטיול הזה היה קצר, עם רשמים עזים. כל מטייל שיוצא מישראל חייב להצטייד בתשובות חכמות, להיות שגריר נאמן למולדת. בימים האלה בהם אתם עושים דרככם לאחד משדות התעופה ויוצא לכם לדבר ל ישראל, עשו הסברה טובה , השתדלו להיות סמפטיים במקום שצריך, ותקיפים במקום שגם צריך. ויש הרבה מצבים מעין אלו. טיסה נעימה ואל תשכחו לעולם, ישראל היא הבית הכי בטוח לעם היהודי.