התעקשו לבלוע את כל הצפרדעים בשביל ההישג הקטן

סדרי עדיפויות הזויים: המרדף האובססיבי לקבוע הישג ברמת בית שמש ה'-נווה שמיר הוביל את ראש העיר עליזה בלוך ואת סגנה משה שטרית, להתעקש על שינוי השמות בשכונה, וכדי להצליח הם הסכימו לבלוע את כל הצפרדעים שהוגשו להם גם אם הם מסריחים מהדרה

בין הספרים האהובים עלי בתקופת ילדותי, ולמרבה הפלא גם לרבים מחברי, בשכונה החרדית, היה ספרה של דבורה עומר "שרה גיבורת נילי". עומר לצד סופרות וסופרי זמנה הוציאו סדרות ספרים שסיפרו את סיפור העלייה לארץ ישראל מהזווית הרגשית והעלילתית, ויצירת סיפורים לילדים ולנוער המתמקדים בדמויות מופת בעם ישראל.

כילד לא חונכתי על הערכים האידאולוגים אותם ביטאו עומר, שטרייט וורצל, רון פדר עמית ודומותיהן. אפילו ההיפך, הרבה מהמסרים שהועברו בספרים, היו זרים לחינוך שקיבלתי מהורי ואותו אימצתי לעצמי לימים. אך הרמה הספרותית והשימוש בדמויות בעלות השראה אידאולוגית עמוקה מוסכמת על הכל. דבר נדיר לצערנו למצוא היום בנוף של סופרי הנוער הישראלים. אך למרות הספרות היפה האתוס והמורשת שנשארה בפי מלוחמי מחתרות ישראל בטרם הוקמה המדינה, גיבורי התרבות שלי היו אחרים לגמרי.

נרצה או לא נרצה שכונת נווה שמיר הייתה תמיד שנויה במחלוקת. אגב, זה מכתוב, גם קודמותיה רמות בית שמש א ו-ג היו כאלה. בעידן האחר, התקבלו החלטות הגונות, משותפות, מוסכמות על כל הצדדים. לדוגמא: ההבנה כי אין לחרדים עניין בהנצחת שמות רבנים בשכונה, מנגד אין עניין בהנצחת גיבורי תרבות ואתוס - כך מתקבלות החלטות משותפות. לוח השנה העברי, סולידי יפה ומשותף לכל הפסיפס התרבותי החוצה את בית שמש.

אך בית שמש נמצאת לצערי בעידן אחר, עידן בו הישגים נמדדים בכתבה בעיתון. במהלך משותף לראש העיר עליזה בלוך, סגנה וממלא מקומה משה שטרית שאף מיצב מפורשות במליאת מועצת העיר את ההחלטה להחליף את שמות הרחובות בנווה שמיר כמחלוקת אידאולוגית. להפתעתם הם גילו מולם חזית משמעותית בסיעות החרדיות שלא הבינו מדוע ההתעקשות על סימון הטריטוריה הזאת סירבו להסכים למהלך. אך הם שהיו חייבים לצידם קולות חרדיים משום שרוב חברי המועצה הינם חרדים גייסו את עמיתיהם לקואליציה. הרבנים ישעיהו ארנרייך ושמעון גולדברג הואילו לתמוך בגישתם האידאולוגית הציונית של בלוך ושטרית, אבל דרשו מחיר טבין ותקילין.

ראש העיר בלוך וסגנה שטרית, היו להוטים לקבע תודעת כיבוש ציוני בשכונה. מין השארת עקבות, סימון טריטוריה אותו נוהגים בעלי החיים להשאיר בטבע במרחב המחיה שלהם. ההתעקשות על שינוי השמות, הובילה אותם להיעזר באצבעותיהם של נציגי אגודת ישראל המהווים גורם בכיר בקואליציה. אנשי אגודת ישראל מקבלים המון כסף לכיסם מהקופה הציבורית רק מכורח שותפותם בקואליציה.

הבעיה שבפני ישעיהו ארנרייך ושמעון גולדברג עומד מחסום תרבותי, הם לא נוהגים לציין שמות נשים בפומבי. בעיתוני המודיע ו'המבשר' שמייצגים את סיעות הבית שלהם מצנזרים באופן קבוע שמות נשים, גם בהזמנות באירועים הנשים לא מאוזכרות. ולכן, בימים האחרונים נפוצה השמועה כי כהצעת פשרה הוחלט להשתמש בשמות המשפחה על מנת לרכך הקושי התרבותי.

חבל שהעסק הזה עלה בכלל לכותרות, שמות הלוח העברי יפים לאין ערוך מבליל שמות גיבורי ילדותי. וחבל עוד יותר שלבסוף נגרמה פגיעה באוכלוסיות רבות. חשוב לזכור, ואת זה נלמד מגיבורי ישראל: לא כל אמצעי יכול לקדש את המטרה של כיבוש תדמית בקרב דעת הקהל.