מה הייתם עושים בכל שנה עם כשמונה מאות אלף שקלים לטובת שיפור שירותי הדת לתושבי בית שמש? אני בטוחה שלרבים מכם יש רעיונות. אולי הנגשת מקוואות לנכים, אולי שיפוץ מבנים, יותר שיעורי תורה וערבי תרבות תורנית לתושבות ותושבי בית שמש – השמיים הם הגבול. אבל הכסף הזה, חלקו לפחות, שהוא שלכם ועבורכם – לא מגיע אל המועצה הדתית בשנים האחרונות. הוא נשאר בכיסם של בעלי עסקים שהחליטו לעשות דין לעצמם, ולדרוש תעודות כשרות ושעות עבודה של משגיחים – ללא תמורה.
החוק במדינת ישראל ברור – כדי לקבל תעודת כשרות של הרבנות, וכיום אף גוף אחר לא מוסמך לתת תעודת כשרות – יש צורך בתשלום אגרת כשרות ושעות השגחה. את החוק לא קבעה המועצה הדתית בית שמש. גם לא את גובה האגרות.
האמת היא שלא מדובר בדרישה כל כך מופרזת. על הוצאת דרכון משלמים אגרה למשרד הפנים, על רשיון עסק משלמים אגרות שונות למשרד הכלכלה ועל תעודות כשרות משלמים אגרה למשרד הדתות – באמצעות המועצה הדתית המקומית.
לא מדובר בסכומי עתק, ובעלי עסקים יכולים לעמוד בתשלומים. הכסף לא אמור להגיע לכיסו של אף אחד מאיתנו. לא לכיסם של המשגיחים ולא לכיסם של עובדי המועצה הדתית האחרים. מדובר בכסף שמיועד לתושבי בית שמש – ויכול לחזור אליהם בצורות שונות ומגוונות.
בעלי העסקים מבקשים שנבליג. שנדלג. שלא נגבה. והאמת שעד היום הגבייה אכן לקתה בחסר. אבל זה לא חוקי ולא אפשרי, והאמת שזה גם לא הוגן עבור בעלי העסקים הרבים שכן משלמים. הם זכאים לתעודת כשרות. אחרים לא. אם אחרים יקבלו בחינם מה שעסקים אחרים משלמים עבורו – יטענו בצדק לאי שוויון.
לכן, בימים האחרונים יצאנו למהלך נרחב של גביית התשלומים הנדרשים מבעלי העסקים. זו לא המצאה חדשה שלנו, אלא נוהל שאמור היה להיות קיים מזמן והוא מתקיים בכל מקום אחר באותה צורה. אני, כממונה על המועצה הדתית מתכוונת לוודא שתושבי בית שמש מקבלים כשרות ראויה. לפי דרישות ההלכה ולפי החוק במדינת ישראל.
הכותבת היא הממונה על המועצה הדתית בית שמש
שתפו
