מאי 2015 מסיימת איריס צור את תפקידה כמנהלת אגף הרווחה. מאז עובר האגף טלטלות לא פשוטות, בשפה עדינה. שלוש שנים עיריית בית שמש לא מצליחה לעשות דבר פשוט כמו בכל מפעל מתוקן, הוצאת מכרז, מינוי וועדת בחינה, קבלת עובד לפי הכללים להמשיך במקום בו הפסיקה איריס צור. שלוש שנים, עיריית בית שמש לא מצליחה לקיים דבר הכי פשוט שיש.
ואותה עיריית לא ממציאה גלגל, יש לה כללים ברורים, נוסח מכרז מוכן ותפור לפי כללי האתיקה במשרד הרווחה. יש לה מחזיקי תפקידים שאמורים לדעת איך וכיצד מנפיקים מכרז, איך מטפלים בו. מה שהיה עליה לעשות, לקרוא, להבין, לעבוד בהתאם לכללים ולקבל את העובד.
לעיריית בית שמש האינטרס למצוא את העובד הכי טוב שיכול למלא את הפונקציה הנדרשת. ככה יהיה לכל המערכת שקט, יש אדם אחראי, מנהל, עובד, עושה מלאכתו לטובת כלל התושבים. עיריית בית שמש, כפי שרק עיריית בית שמש יודעת לעשות, הולכת בדרך עקומה, בדרך לא ישרה, בדרך לא נכונה. תבחרו את ההגדרה שאתם רוצים, התוצאה מעידה. שלוש שנים מאז עזבה איריס צור אין מנהל אגף לפי הכללים ולפי החוק.
התוצאה מדברת בעד עצמה. מאי 2018, שלוש שנים, אנחנו באותו מצב כמו במאי 2015. מכרז חדש לאגף הרווחה. זו התוצאה. זו המציאות, לא משהו אחר. אם מישהו ינסה לתרץ להסביר לנסות לשכנע אתכם, אלה העובדות. בבקשה שיתמודדו עם העובדות. אגף שמטפל בסכומי כסף במיליונים, עשרות מיליונים, הוצאות של כמעט 96 מיליון ₪, אין לו מנהל על פי החוק!!!
שלושה מקצוענים מטפלים בדבר הפשוט הזה הוצאת מכרז. בימים ההם היה גם סמנכ"ל שזה תפקידו, האיש פרש לכן לא ננתח עבודתו. איוש משרת עובד/ת בעירייה הוא עניין מנהלי טהור. בודאי כשמדובר במנהל אגף ברמה ובצורך הזה. מנהל מקצועי, איש רווחה, בעל ניסיון, כישורים ויכולת מוכחת. אדם שמסוגל לראות, לספור, ולעבוד עם 96 מיליון ₪. הדרישות הן כאלה. לא תנועת אומץ המציאה את הכללים לפיהם צריך לבחור מנהל אגף רווחה. שלושת המקצוענים, מנכ"ל עירייה, מנהל משאבי אנוש, ויועץ משפטי. איך הם מסבירים את הכישלון המהדהד הזה?
בית המשפט אמר את דברו, הממונה רצה במועמד מסויים לא בשל מקצועיותו אלא מטעמים שלו. מעל הממונה יש ראש עיר. האם המקצוענים לא היו צריכים לעמוד על רגליהם האחוריות ולהזהיר ראש העיר מפני המינוי שלא יעבור בבית המשפט? הם לא עשו את זה. אולי כי ראש העיר רצה ממש כמו הממונה באותו מינוי אומלל. שניים מהמקצוענים, חותה ויוסי כהן (משאבי אנוש) אפילו הצטרפו למקהלה בוועדת הבחינה והמליצו כמעט באותם מילים על המועמד המועדף אצל הממונה. שקוף. חלול. נבוב. וגם אם הם היו אומרים, האם ראש העיר שאומר את המשפט הבא לאחר פסילת המכרז הראשון ולאחר שהעובדים לא שיתפו פעולה עם מי שהיה רק תמול שלשום אחד משורותיהם. הנה מה שאומר אבוטבול: "הם (העובדים, התקשורת?) יכולים להמשיך עם הסאגה הזו, אך זו מלחמה מיותרת. בסופו של דבר ההחלטות מתקבלות כאן". מה אומר מר אבוטבול, כל מי שירצה אחרת, יכול רק לרצות. אנחנו קובעים!!! אז הנה התוצאה, הוא קבע ובית המשפט בפעם השניה פוסל מכרז רווחה לעירייה. מזל שיש שופטים בישראל.
סוף דבר: בשפה קשה יותר- האגף התמוטט. עובדיו הבכירים נטשו אותו, חוסר אמון מוחלט במערכת, הכנסת עובדים מחליפים שייקח להם זמן רב להשתפשף בעבודה הקשה של המערכת, חלקם אפילו עזבו משגילו עד כמה המערכת שוחקת. כל זה בימים בהם הוגשו שתי תביעות לבית המשפט, באחת לפסול את המכרז, השנייה לפסול את ועדת הבחינה ולהורות על הקמת ועדת מכרזים חדשה.
מה זה יעשה עכשיו? פסה"ד ניתן. פסה"ד ברור. מה תעשה עיריית בית שמש? בפסילת המכרז הראשון שמה העירייה ללעג את החלטת בית המשפט, כאשר מינתה מי שזכה באותו מכרז כמ"מ. הפעם לא יכולה העירייה לעשות. פסה"ד קובע שהזוכה במכרז מסיים תפקידו בעוד 30 יום.
האם אפשר היה להימנע מהמצב המסובך הזה שהכניסו אותו שניים: משה אבוטבול ויגאל חדד. כן. למה לא עשו זאת? בית המשפט אמר את דברו: הממונה ביכר את המנהל הנוכחי מטעמים שלו. מהם הטעמים שלו?
יש דברים שהכרעתם אינה בבית המשפט, הכרעתם היא בידי הציבור. כדאי תמיד שתזכרו את התקופה הזו מאי 2015- מאי 2018, מכרז אחד, תפקיד של 96 מיליון, עיריית בית שמש נכשלת בו.
שתפו
