מתגעגעת לעליזה בלוך, ולא רק היא

מידי שנה, ערב חג הפסח לווה בדמותה הנמרצת והמחויבת של עליזה, שפעלה במסירות אין קץ לוודא שהעיר תהיה נקייה, מזמינה, וראויה לתושביה. עד הרגע האחרון, ממש לפני כניסת החג אני עדה אישית לכך.. היא הסתובבה ברחובות יחד עם דודו גמו, מנהל אגף התברואה, ובדקה שכל פינה זוכה לטיפול, שכל מכולה רוקנה, שכל רחוב נשטף - הכל כדי שהעיר תעמוד בסטנדרט שהיא האמינה בו.

גם במהלך ימי החג עצמם, לא ויתרה. ערכה סיורים בגנים הציבוריים, במרכזים המסחריים ובמוקדים העירוניים המרכזיים, ודאגה לוודא שהציבור מקבל את השירותים הראויים לו.

אך לצערי, המציאות כיום שונה. כשאין לכאורה מי שדואג - התוצאות מדברות בעד עצמן. המדרון התלול עליו אנו מתדרדרים מורגש היטב בכל פינה בעיר.

וכאן חשוב להבין נתון מהותי: על פי מחקרים וסטטיסטיקות עדכניות, ככל שהעיר גדלה - כך גם חלה עלייה ברמה הסוציו-אקונומית של האוכלוסייה. דווקא צמיחה זו, שבאופן טבעי מלווה בדרישות גבוהות יותר לשירותים עירוניים, מדגישה את הפער ההולך ומתרחב - אין מספיק תקציב בקופת העירייה כדי לספק את השירותים הבסיסיים הנדרשים לתושבים, ובראשם ניקיון, תחזוקה ושירותים קהילתיים.

מה שקורה כעת ב- הלכלוך בכל מקום, חוסר הניהול לכאורה - הוא לא רק תוצאה של חוסר תפקוד, אלא של ניתוק מתמשך מהשטח ומהצרכים האמיתיים של הציבור.
מי שטען בעבר "שאפשר אחרת", לכאורה מתעלם מהמציאות.

בעוד עליזה הייתה כאן עד כניסת החג, כיום ראש העיר כבר בניכר.
אז תסתכלו סביב – ותמצאו את ההבדלים.