נתק חמור בתקשורת בין העירייה לתקשורת המקומית

התפשטות הקורונה בלתי נמנעת, היא אפילו מצליחה להגיע לכל מקום, לכל אדם, לכל פינה נסתרת. הציבור בפאניקה, אפילו בהיסטריה יש להוסיף. כל אדם אחראי על ממלכתו, לכל אדם הרעיונות כיצד להיאבק בנגיף המכה ללא רחם.

מה עושים כדי להתגונן? מדינת ישראל, כשאר אומות העולם עושות כל אחת במידת יכולתה. ואנחנו רואים את התוצאות האכזריות, בצרפת, איטליה, סין, בדרום קוריאה, ספרד, בריטניה, ובכל שאר ארצות אירופה, כאלה שיש מהם דיווחים וכאלה שאנחנו מגיעים לתקשורת הפנימית של ארצותיה לדלות נתונים.

ישראל שלנו, מעניין בודאי בעת צרה ליעקב במיוחד מה קורה בעירנו.

בית שמש אינה שונה מכל ערי וכפרי ישראל, עושה, העירייה מתאמצת, משתדלת במידת יכולתה. האם היא עושה כל מה שצריך? יש טוענים כן ויש דוחים על הסף. אחד אפילו כתב כך: מה עיריית בית שמש עושה חוץ מיח"צ, איגרות לתושבים ומודעות מפוצצות בגרפיקה. קובע הנ"ל, דמות ציבורית מוכרת.

אז בואו נתמקד בהסברה של הרשות המקומית. בימים שאין דובר, (הדוברת דפנה נוריאל כהן סיימה בתחילת החודש את תפקידה ומחליפה טרם נכנס לעבודה) משתמשת העירייה בשירותיו של יועץ תקשורת. זה מוציא מביא דבריה של ראש העיר, פעולותיה, לא מעט בעטיפת תשבחות על מאמצים, על השתדלות. מגמה ברורה.

העירייה מעבירה בעיקר באמצעות קבוצות חברתיות הודעות, היועץ כותב, מעביר ובזה תמה העבודה של דוברות עיריית בית שמש. כאן גם מסתיימם אותו מאמץ עילאי שעושה העירייה.

באחזקת העירייה מצוי אתר, שאמור לשמש ראי לפעילותה בימי הקורונה ובעיתות אחרות. יש באתר בשונה מימים רגילים שימוש, האם זה מספק את הנדרש? והרי תכליתה של הרשות הוא להגיע למכסימום הציבור בכל דרך, ובכל שעה.

חד משמעית לא!!! ויש תשובות לא מעטות מצדיקות את הלא, לא לכולם יש אינטרנט, לא לכולם יש אייפונים, לא לכולם בכלל יש יכולת טכנית להגיע לזה או לזה. וכן הלאה. מה צריכה רשות מקומית לעשות? בימים כתקנם בודאי, בימי חירום עוד יותר.

המינימום הוא לנצל את נוכחותם של עיתונאי העיר בכל פעילות הרשות המקומית. אתוודא, מאז פרוץ הקורונה, העירייה לא פנתה לחתום מטה אפילו פעם אחת לזמנו לישיבת עבודה, היערכות, התרשמות בדרך העבודה של העירייה. מהי עושה ומה לא עושה, כיצד מתנהלת וכיצד היא דוחפת את כל הצרכים של העיר. הקשר הזה מחוייב המציאות, הוא נדרש בעת הזו מעבר לכל דבר אחר. למה היא לא עושה זאת? ונניח שלא את החתום מטה לא הזמינו, לא הזמינו אפילו את עיתונאי החצר, אלו שמרעיפים תשבחות, ומקבלים טונות אהבה ומודעות לפרסום.

כך לא צריכה רשות מקומית לפעול. (יש לו למבקר העירייה נושא לבדיקה) ושאלתי, מי עוקב אכן שכל ההודעות היוצאות מעיריית בית שמש מגיעות לכלל התושבים? התשובה, שקט. דממה. לא בכדי. כנראה נגעתי בנקודה כואבת מאוד בתפעול העירייה.

לא שתושבי בית שמש מחכים למוצא פיה של בלוך או למעשי ידיו להתפאר של הממונה על הבריאות, ובכל זאת, מי שרוצה את מנהיגותו חייב להוכיחה בעת כזו. מנהיגות מחוייבת להוביל, לדאוג, לפעול למען ציבור, ובמיוחד להוכיח דאגה מכסימלית שכל הנעשה יגיע לידי הציבור. מה שווה נניח שיוזמה ברוכה כמו זו של הממונה על הבריות להביא תרופות לנזקקים לביתם במקום להוציאם מהבית לבית המרקחת אם היא לא תכוסה תקשורתית?

ובהסברה נכשלה עיריית בית שמש. אמנית יחסי הציבור עליזה בלוך לא ידעה לנצל נוכחות עיתונאית, כמו במות תקשורתיות בר קיימא בעיר, זמינות ונגישות לאלפי עיניים צופיות. אתרים ואפליקציות לא נוצלו להביא אמצעי אזהרה, הסברה ואכיפה של הוראות משרד הבריאות.