עם מנהיגות כמו שיש לנו לא הייתי יוצא לקרב

מנהיגות אחראית מחפשת יוזמה, אינה מחכה שינחיתו לה הוראות, אינה מחכה לקבל אחריות, היא לוקחת. האם בית שמש זכתה במנהיגות כזו? לפחות בימי הקורונה מוכח לכולנו שהמנהיגות הזו לא היא המנהיגות שהיתי בוחר לצאת איתה לקרב. ויש מי שיכול לומר לי שאנחנו לא במלחמה? במלחמה מול נגיף נעלם, שאפילו המחקר עדיין לא מצא לו תרופה.

השבוע פרסמתי כאן טור הצעה לראש העיר לחלק את בית שמש בין חבריה לקואליציה, אותם אנשים שאוכלים מפירות העוגה הציבורית, נהנים ממנה, או דשנים מעונג מהיותם שם.

הטור הזה זכה לתהודה גבוהה במיוחד, אלפי קוראים קראו את הטור, היו גם שהגיבו. מי לא התייחס? כצפוי, מי שהיה צריך לקרוא ובו קרא אבל החליט לזרום הלאה. כתב איזה עיתונאי משהו, אז כתב...

הצעתי לראש העיר בלוך, להטיל אחריות על סגניה, יש לה חמישה כאלה, שלושה בשכר שניים בכבוד לטפל בשכונות באופן נקודתי. אם אלה היו רוצים, לא היו צריכים לחכות להצעתי. שהרי מנהיגות נוטלת אחריות כדי להגשים עצמה, בודאי בשעה שהיא עת צרה ליעקב. אותה מנהיגות הייתה מחפשת מן הגורן ומן היקב את הפתרונות לצמצם את רמת התחלואה.

צירפתי נתוני תחלואה בשכונות, שלמרבה הצער עומדים במקום ועדיין בכל יום אנו מונים כאן עשרות חולים חדשים, למעלה מ-1600 חולים כבר יש כאן, פזורים בשכונות. מכל הגילאים, מכל שכבות הגיל, מילדים ועד מבוגרים.

מנהיגות העיר, ואיני מבדיל עכשיו בין מנהיגות הציבור החרדי למנהיגות הציבור הכללי, אינה חפצה לצמצם את התחלואה, זו אמירה יותר מדי קשה לומר עליה, ובכל זאת, הראו לי בבקשה יוזמה אחת של חברי מועצת העיר, סגניה ומשניה שעשו כדי לקטוע את שרשרת ההדבקה. משהו יזום מהגיונם הבריא, משהו מרגישותם לחיי אדם. משהו מתוך הלב שיכול לצאת מכל לב בר אנוש באשר הוא, בודאי מבין אלה שחיים עם הקהילות.

קחו את חברנו אלי פרץ, אדם עם רקורד הצלה ענק במדינה, מפקד מחוז במכבי אש, קצין כיבוי שריפות והצלה, הצלת חיי אדם. האיש הזה היה מחוץ לתמונת הקורונה. לא שותף, לא שובץ, לא הזדמן לו, לא השתתף, לא נכח ולא פעל כדי לקטוע את שרשרת ההדבקה. האיש בעל כישורים ויכולת מוכחת, לאן נעלם בימים הטרופים האלה בהם מתמודדת העיר עם תחלואה מסוכנת.

קחו את אסצ'לו מולא, בחור צעיר, כריזמטי, מנהיג מבטן ומלידה, איש הקהילה האתיופית, לפחות בקרב הקהילה שלו, מה עשה ואחיך טיפל בקהילה בימים האלה? האם מעודכן הוא בכל פרטי החולים מבני הקהילה? יש בכלל כאלה? והלואי ואין, אבל לפחות היה אדם שמתפקד על קהילה מבני עדתו.

כנ"ל לגבי צבי וליצקי, איש ליכוד, חי בעיר ומעורה בקהילה דוברי האנגלית כאן. האם האיש הזה עשה משהו חריג בימים הקשים האלה לדאוג לבני הקהילה? אם עשה אני לא יודע. ואם עשה בודאי שהיינו שומעי. וכך הלאה לגבי כל שאר חברי מועצת העי.

עיר הוותיקה מתגוררים 36,000 איש ביניהם עבדכם. בגל הראשון עוד איכשהו מישהי התקשרה להתעניין במצבי. האם נעשתה עבודה דומה גם בגל השני? לאן נעלמו מובילי הדעה בעיר, סגן ראש עיר כמו שיטרית וחברי שלום אדרי.

נכון, הם עושים מלאכתם בתחומים האחראים, ברווחה מחלקים סלי מזון, וזה לא יוזמה שלהם. הוציאו ספריות לשטח, זה יוזמה לא מקומית, זו יוזמה ארצית. וכך הלאה. בגל הראשון עוד הוציאו עגלות שמחה לרחובות, בגל השני כבר לא. כולם עובדים, עובדים לא לעצור את התחלואה!!! לא לקטוע את השרשרת. וזו המטרה הכי נעלה שיש עכשיו. הכל סובל דיחוי. קטיעת השרשרת היא המשימה הכי קריטית.

השבוע העלו בתקשורת שורת רשויות בהם ראשי הרשויות פעלו באופן עצמאי לגבור על הקורונה. בחורה צעירה בשם טל אוחנה מירוחם, ראשת עיר, דוגמא ומופת. שמעת את ראש עיריית הוד השרו, בתל אביב הקימו מטה מעקב אפידמיולוגי. אז צריך הכשרה, מה הבעיה. בתל אביב ובהוד השרון הכשירו צותים מהעירייה לעשות את העבודה הזו. פסח מלח שמעתם? אפשר לשבת ליד הטלפון ולהתקשר לכל תושב בשכונת המגורים כדי לוודא מצבו ומצב בני במשפחתו.

נניח כדוגמא, ואני מביא בכוונה אחד כזה שאמור להכיר את כל בני בית שמש לפחות בקהילה שלו, בשכונת מגוריו, שכונה המונה בסה"כ 26,000 נפש. סגן ראש העיר ישעיהו אענרייך, האם ישב האיש הזה והתקשר לאנשים לברר שלומם, לשמוע נאקתם, להקשיב לצרכיהם, לשמוע דיכאונם. אני לא בטוח, אני לא יודע. אם זה היה, אין ספק שהיה מגיע אלינו בצורה זו או אחרת. אפילו יוזמה פעוטה כזו לא עשה.

מנהיגות נבחנת לא בעת שלום, לא בעת שגרה אלא בימי חירום, בימי מלחמה, אז בולטת התכונה הטבעית של מנהיגות , תשומת לב לפרט ולכלל, אחריות ובעיקר יכולת למצוא פיתרון לכל בעיה מתעוררת.

תקנו אותי אם אני טועה. אשמח לביקורת.