חשבנו שמערכת הבחירות הזו תהיה שונה מקודמתה, טעינו כנראה. חשבנו שחרדים יתמכו במועמדת ציונית, וציונים יצביעו אבוטבול. בפעם הקודמת האשימו את המחנה הציוני שהכריז מלחמה על החרדים. את מי יאשימו הפעם?
הליכוד, המפלגה הציונית הגדולה ביותר בעיר, הצהירה על נכונותה לתמוך במשה אבוטבול החרדי לראשות העיר. תמיכת הליכוד הביאה מחשבה, עדיין מחשבה בהתבשלות, שאולי יכול להיות ראש עיר חרדי שידאג גם לצורכי הקהילה הציונית. הרבה בעזרת הליכוד, שתיחם גבולות ברורים לדאגה כזו. הליכוד בהתייצבותו לתמוך באבוטבול גם בקדנציה הקרובה הציב תנאים מסויימים, הוא ביקש לממש את תכנית נווה שמיר לציבור הכללי. הליכוד ביקש להמשיך את ההסכמה שהביאה אותו להצטרף לקואליציה, אי מתן הקצאות לציבור החרדי בתחומי העיר הוותיקה. תנאים סבירים לחלוטין, לא ביקש למנוע העברות כספיות מופרזות לציבור החרדי, לא מנע הקצאות בשכונות חרדיות, והיו כאלה לא מעטות. הליכוד מתוך חשיבה הוגנת ביקש בסה"כ לתת לציבור שולחיו, שנותר כאן בעיר, מה שמגיע לו. רצה לשמר את העיר הוותיקה כעיר בוניה ומייסדיה.
שנתיים מלאות משרת הליכוד את תושבי בית שמש, לדעתו אפילו נתן שירות מעל ומעבר. ובכל זאת כאשר התקרב מועד הבחירות הייתה ציפייה מהמפלגה הגדולה לנסות להציג דרך אחרת, מחשבה חדשה לדרוש למשל ניהול נכון ומקצועי של העיר.. כי למרות זאת שהיו אלה שנתיים בהם שכונות טופחו באופן יחסי, עדיין נותרה הבעיה העיקרית של העיר- אי התנהלות סדירה כמעט לאורך אותה תקופה נתן אבוטבול תחושה לאנשי הליכוד שהוא שינה פניו, שהוא אכן מעוניין באחדות בעיר הזו. הופיע בסניף ובביתה של קטי שיטרית כדי לפייס, לשכנע שמעשיו אכן מכוונים לכך שהוא רוצה עיר מאוחדת, מגוונת. מעשיו לחוד, מחשבתו ומאוויו לחוד. מי שיקשיב בשנית לדבריו מאותם ימים, והם מתועדים, יראה כי אבוטבול הפר הבטחתו שניתנה באותם ימים.
מי שעקב אחרי הדיונים בימים ובשבועות על החיבורים בין אבוטבול לבין שאר המפלגות החרדיות מבין כי אבוטבול מתקשה עד כדי קריסה מול גל הסחיטה מצד המפלגות החרדיות. זה היה רק עניין של זמן לראות לאיזה כיוון באמת הולך אבוטבול, וכמעט ברור למי שמסתכל מהצד, שבסופו שליום יעדיף את הצד הטבעי, החרדי שלו. המפלגות ובראשם דגל התורה סחטו את אבוטבול לקבל כל מה שעלה במוחם הקודח. סגנות, המועצה הדתית, רב מקומי, מזכיר המועצה הדתית, חלקות קבורה, מה לא עלה במחשבה הסוחטת הזו, תפקידים ושטחים... וכאשר אצל אבוטבול עומדים על המאזניים, דגל התורה ורבניהם, מול הליכוד, היה ברור מה יחליט אבוטבול. עולה לדעתכם למשל שיסרב לרב קנייבסקי ויקבל עול מלכות בנימין נתניהו?
בין אם זה יישאר כך כפי שהוא ובין אם ישתנה המצב, מוכיח שלדברת אבוטבול אין ערך. בהיענותו לדגל התורה שוכח למעשה מי שהכשיר אותו להתמודד ולחשוב על הקדנציה השלישית. הליכוד, שהיה איתו בשעה הקשה בחייו הציבוריים כאשר דגל הפנתה לו עורף, הופקר על ידו לדרכו. אבוטבול לא יכול כבר לפייס את שלום אדרי, זה מעומק הלב כואב את המצב שנקלע אליו. רצה להציל, מילים ויותר הבטחות. יותר מזה, מנהיגות הציבור החרדי לא רוצה נציגות ציונית בהנהגת העיר.
תשאלו למה? לא בגלל שמישהו הפריע להם מהמנהיגות הציונית בעיר לעשות מה שהם עושים, בתקציבים, בהקצאות, ובשאר הפעולות הישירות שהעירייה אמורה לעשות בשכונות החרדיות. המנהיגות החרדית מעוניינת לשרת גם את הקבוצה המצומצמת בשכונות הותיקות. והקבוצות המצומצמות האלה עשויות לגדול ולפרוח בחמש השנים הקרובות, רבנים רואים לרחוק ולכן קבעו בעניין ההקצאות שהם לא מוותרים.
הרבנים לא מוותרים על הקצאות בעיר הוותיקה, למה בית שמש תאבד עצמה לדעת ותוותר על חירותה, צביונה שהם מקור נשמתה?
שתפו
