ימי השבעה על פטירתו של רבי שלמה קקון, מעצימים ומאדירים את האבידה הגדולה שהעיר בית שמש איבדה. חבל על דאבדין ולא משתכחין, ובכל ימי השבעה עלו ובאו אל בית היכל התורה ע"ש מסעוד קקון ז"ל מאות מבני העיר לנחם, לספר ממעשיו הטובים להאיר דרכנו. והיו שם נשים, שבאו לחזק את הרעיה המסורה שטיפלה וסעדה במסירות נפש את רבי שלמה בימי חליו. הגיעו רבני ישיבה בה למד בנו רבי מאיר הי"ו. הגיעו רבנים מהקהילות הקדושות בעיר, וגם הרבה עמך, שמשפחת קקון מוותיקות העיר, מכירים ובקשרים אישיים או חברתיים. כולם סיפרו על מעשה חסד שעשה איתם, על יחס אצילי בטיפול בבעיה מתעוררת, ובעיקר על מאור פנים בכל פניה קטנה כגדולה. בכולן התייצב רבי שלמה להיות השלהבת על הנר להאיר את הדרך באור אופטימי ומסביר פנים. היכל מרים הוצף מבקרים. אחד מהם היה רופאו הצמוד של רבי שלמה ז"ל.
המועצה הדתית לה היה מזכיר במשך שני העשורים האחרונים, איבדה אחד מעמודי היסוד עליהם נשענה העבודה. כאות הוקרה והערכה, חושבים בימים אלה על הדרך הנאותה והמתאימה ביותר להנציח את חברם לעבודה, את המזכיר ותושב העיר שבני בית שמש נתקלו בו בקבלת שירות זה או אחר משירותי המועצה הדתית.
יהודה מהדיזדה, שביכה את פטירתו של רבי שלמה קקון, אומר במלאת השבעה: " עדיין לא החלטנו על הדרך הנכונה להנציח את פעילותו הברורה והמקרינה. אין ספק שהוא ראוי להנצחה, נשב עם העובדים, עם בני המשפחה, ועם רבנים בקהילה וניוועץ על הדרך הכי מתאימה לזכור. יכול להיות שניזום מפעל חסד, דרך בה הלך, אנחנו חושבים ובכבוד גדול יהיה לנו לזכור את האיש, האדם, החבר שהלך מאיתנו בטרם עת".
אבדה ענקית לעיר בית שמש וביכלל