מאז שעות הלילה, קבוצות המדווחות כביכול חדשות עסוקות ביתר עיסוק, הזוי עד מוזר, לדווח מי מחזק ואו תומך בראש העיר שמואל גרינברג שאתמול חווה חוויה מאוד לא סימפטית. היו שהפריזו כל כך בהגדרות שנתנו לאירוע, 'לינץ' 'מתקפה נוראה בידי בריונים' וכד.
מהסרטונים שהופצו נראה גרינברג יוצא מאולם השמחות מלווה בקבוצת אנשים, כשקסדה על ראשו. מישהו ביקש לשמור על הראש, איבר רגיש במיוחד, חשש מאבנים. אבנים לא היו בזירה, כן היו צעקות, קריאות. בהחלט מצב לא סימפטי ולא נעים. מותר היה לו לגרינברג לחשוש, בסה"כ מדובר באדם, יותר נראה שדאג לבני משפחתו שהיון עוד בתוך האולם. (ישיבה נפרדת נשים וגברים).
והחריגה לא היתה רק בדיווחים אלא גם במחזקים ותומכים, החל מנשיא המדינה, ראש השלטון המקומי, חברי כנסת, אחד מהם אפילו טרח להגיע למשרדו, כל אחד וסגנונו.
אי אפשר להתנגד לרצון לתמוך, פשוט, אפשר לשאול, הרי זה עניין של שגרה בעירנו. וכאשר מעשה קורה פעמיים הופך לשגרה היא הסכנה. זה קרה בעבר עם עליזה בלוך, מחבלת, אנטישמית, נאצית, עם שמעון גולדברג אנטישמי, ועם עובדי עירייה- מאיה קמחי, אלי ארזי אנטישמים. משטרת ישראל, שהוגדרו כאנטישמים.
הנה כרוז שהודבק לא במקום אחד, אלא כמעט בכל פינה בחוצות העיר, המסביר בדיוק מיהם הטיפוסים האלה. "לבושתנו ולחרפתנו, מי שעומד בעקשנות שלא לוותר על הריסת ביה"ד, הוא לא אחר מאשר ש.ג. מחזיק תתיק ההנדסה בעירייה.". כלומר הכתובת על הקיר, מה נעשה עם זה אז? האם אלו שהכתימו קירות, ציפו לוחות במודעות קנטרניות ומסיתות, נתפסו, נשלחו לבלות כמה ימים בתא מעופש, להבין שזו אינה הדרך..
אז מכיוון שהתקבלו המעשים האלה 'בהבנה' אז, למה שלא ינסו שוב להרים ידיים, לפגוע פיסית באיש ציבור ויהיה רם מעלה ככל שיהיה. אם היו מטפלים אז ולפני כן כאשר שרפו עגלות, וכאשר צבעו קירות בכתובות גרפיטי, הציבור הזה, כן כן הציבור הזה היה מבין שפה לא משחקים במשחקים שלמדו בבית של ההורים שלהם.
וגם הפעם, אם הפעם לא תימצא הדרך הקשה לנקוט נגד הבריונים האלה זה יהיה בעוד חודש, בעוד שנה, בעוד שנתיים. לכן, כינוסה של הוועדה למניעת אלימות מחויבת המציאות, או לחלופין וטוב יותר כנוס מיוחד של המליאה שכל כולו דיון בחיפוש רעיונות למיגור התופעה. תזכרו, היום זה מול גרינברג, בקדנציה הבאה זה יהיה מול אלמליח או גולדברג. אין להם כבוד לשום אדם ולא משנה מיהו ומאין הוא בא.