מחר, יום שלישי, עורך אלי ונונו, יו"ר העמותה למען הקשיש מפגש וותיקים במרכז היום שכל מטרתו איסוף ואיתור תמונות של פעם. כאשר תכנן ונונו את המפגש לא ידע כי אחד מאלה שיכלו להוסיף הרבה אור וידע הלך לעולמו. "נולדתי בנובמבר 1937 בגלץ ברומניה. ב- 21.2.1951 בגיל 13 וחצי עליתי לישראל למעברת הר טוב ב' עם הוריי ואחותי בת החמש." כך מתאר אריה שולים ז"ל מי שהיה אחת הדמויות החשובות בדור המייסדים במעברת הר טוב. שולים הוא חתיכת הסטוריה, שריד לדור בונה, אוד מוצל מאש. "בתקופת השואה אבי ודודי (גיסו) נשלחו לעבוד במחנה שבויים של חיילים רוסים בפיקוח של צבא רומניה. הם עבדו שם במשך כל תקופת המלחמה כרצענים (עבודות עור- הכנת חגורות לפאוצ'ים לתחמושת, לכידון, לאקדח ורתמות לסוסים). זאת הייתה עבודה מקצועית נדרשת בתקופת המלחמה ובתמורה אימי ואני קיבלנו חסינות מגירוש מביתנו למחנות השמדה (הוטבעה חותמת בתעודת הזהות של אימי על כך). מגיל ארבע ובמשך שלוש וחצי שנים הלכנו עם טלאי צהוב, אפילו בחצר הבית. היינו בעוצר תמידי ולא ניתן היה לצאת מחצר הבית, אלא מדי פעם למשך כשעה. בתקופה זו עזרו לנו מבחינה כלכלית, בעל העסק ממוצא יווני עם חסינות דיפלומטית שאצלו אבא עבד מגיל 16 (1926) ושכן רומני בעל חנות למוצרי חלב בשוק. בתום המלחמה אבי חזר הביתה ובעזרת מעסיקו לשעבר הוא פתח במרכז העיר (גלץ) חנות לקליית וטחינת פולי קפה, מכירת פירות יבשים ודברי מתירה מתוצרת תורכיה. החנות פעלה עד למועד עלייתנו ארצה."
התמונות שבאלבום התמונות המשפחתי מתעדות הרבה מרגעי האושר של משפחת שולים, המעבר לבית בנוי מצריף רעוע, דרכי האספלט החדשות, העגלות- כלי הרכב של הימים ההם, ואפילו תמונת מחזור בית הספר היסודי הראשון בעיר, ובית חינוך, ככה קראו למסגרת התיכון המקומית. בכום תמצאו את אריה או אסתר או מהקרובים. כאשר נתבקשו ויתיקי העיר לדרוש בשלום הרעיון ההסטורי להקמת בית שמש היה טבעי לבקש ממי שחווה את החוויה - אסתר שולים. היא היתה המובילה בבית כאשר נדרשו לכתוב, לשכתב, לספר סיפור עלייה.
היסטוריה מעדות אישית. "ב- 21.2.1951 עלינו ארצה. מהאונייה הגענו למעברת הר טוב ב', היום העיר בית שמש. היו במעברה כ- 30 משפחות. 3 משפחות מפולין והיתר מרומניה. כולם ניצולי שואה." לא תימנים, לא פרסים, לא מרוקאים, גם לא כורדים ששכונה שלמה בעיר קרויה על שמם, שכונת הכורדים. הנה האמת נחשפת מפי יוצרה, מייסדי העיר עלו מפולין והיתר מרומניה. יש תיעוד לכך באיזה שהוא מקום? מדברים עכשיו על בית המייסדים, הנה כאן מתחיל הסיפור שלכם, לקט עובדות הסטוריות מעדות אישית. .
"הבת של אחת מהמשפחות הראשונות מפולין היא אשתי" מעיד אריה שולים ז"ל בתיאור קורות חייו לילדיו. "יש לנו שלושה ילדים ושישה נכדים. נכדתי דנה משרתת כלוחמת בתותחנים, נבחרה כמצטיינת וקיבלה תעודת הצטיינות מנשיא המדינה יצחק הרצוג. בני צחי- אבא שלה- ב- 1990 היה קצין מצטיין של חיל הים וקיבל את תעודת הצטיינות מהנשיא הרצוג האב. הוא השתחרר מצה"ל בדרגת סגן אלוף..
נחזור לתקופת העלייה לארץ ישראל. שולים ז"ל, בעלה של אסתר שולים, כאמור המנהלת המיתולוגית של בי"ס עדיהו, אשת חינוך בכל רמ"ח איבריה, נתבקש ע"י צאצאיו לכתוב את קורות חייו, מה שהפך לתיעוד יוצא דופן לתקופה בחיי העיר. "בהגיענו למעברה הייתי הילד היחידי בשכבת הגיל שלי. בספטמבר 1951 התחלתי ללמוד בכיתה ז וב- 1953 סיימתי מחזור ראשון בבית חינוך בית שמש. בשנה זו שונה שם הישוב מהר טוב ב' לבית שמש." בהמשך למדתי 4 שנים בירושלים בבי"ס לטכנאי בזק (טכנאי טלקומוניקציה). נסעתי יום, יום לירושלים. ב- 1957 התגייסתי לצה"ל כטכנאי אלקטרוניקה. ב- 1960 השתחררתי מצה"ל והתחלתי לעבוד בדואר ישראל (משרד התקשורת) כטכנאי מערכות מיתוג. עבדתי 38 שנים. הייתי מנהל מחלקת מערכות מיתוג במרחב ירושלים והסביבה.
אבי למחרת יום ההגעה למעברה התחיל לעבוד בבניית הצריפים. בהמשך עבד כתפסן בבניית השיכונים הראשונים- כולל בית הכנסת של הרומנים ("שערי תפילה" בו שוכנת היום מדרשת בית שמש) שהיה הבית כנסת הראשון בבית שמש. בהמשך עבד כקבלן ביצוע והוא בנה ב- 1953 את כל הבתים במושב ישעי. ב- 1954 בנה את הבתים במושב מסילת ציון. ב- 1955 בנה את המבנה של יד שרה כיום, ביציקת הגג גם אני השתתפתי. בהמשך הוא בנה את אולם הקולנוע "עציון"- כיום חנות "הסטוק" במרכז המסחרי בבית שמש.
אבי נפטר ב- 1965 עקב אירוע לבבי ראשון, בגיל 56.
אימי עבדה בהתנדבות בטיפת חלב בהדרכת אימהות צעירות. לאחר מכן הקימה וניהלה בהתנדבות את מועדון הקשישים הראשון בבית שמש אשר הוגשה בו גם ארוחת צהריים, במבנה של יד שרה של היום. בהמשך היא הקימה וניהלה בהתנדבות את מועדון העיוורים שהיה במבנה משרד הפנים של היום. אימי קיבלה תעודות הוקרה מקומיות וארציות על התנדבותה.
גרנו במעברה מ- 1951 עד 1953. הוריי והורי אישתי (כנראה גורל) ניגשו במשותף להגרלת השיכון הדו משפחתי. וזכו בשיכון הראשון מול בית הכנסת של הרומנים. שיכון 212 א ושיכון 212 ב. ב- 1963 לאחר 10 שנות שכנות אסתר, הבת של השכנים, ואני התחתנו ועברנו לגור ברחוב המעפילים. ב- 1979 בנינו בית ברחוב הכלנית בגבעת שרת ואנו גרים בו עד היום.". "עברתי את כל סוגי המגורים, מצריף ועד בית מרווח של 'בנה ביתך' (תכנית לשיפור הדיור הפרטי בעיר). גדלתי והתפתחתי עם בית שמש, ואני גאה מאוד על כך". סיכמה אסתר את מאמרה תחת הכותרת סיפורי ראשונים.
קורות חייו של אחד שהיה שם, תיעד פרטים חשובים בהסטוריה. זה היה אריה שולים. הלך לעולמו לפני כשבועיים.
לבסוף ברצוני לציין מספר פרטים על אישתי היקרה אסתר שולים לבית ארמן, בת של אחת משלוש המשפחות הראשונות שפתחו את המעברה בדצמבר 1950. היא הייתה אז בת 11. במשך כמה ימים הם היו המשפחות היחידות במעברה. משפחתי הגיעה למעברה חודש וחצי אחריהם ואז היו כ- 30 משפחות. היא למדה במעברה כיתה ו, ז, ח וסיימה ב- 1954 מחזור ראשון של בית ספר ממלכתי דתי. בהמשך למדה 4 שנים בתיכון "בית צעירות מזרחי" בירושלים ושנתיים בסמינר למורים בירושלים. היא עבדה 39 שנים כמורה, מהם כ- 13 שנים כמנהלת בית ספר "עדיהו" בבית שמש.
בני הזוג שולים ז"ל ראויים להיזכר, להיות מונצחים. איך והיכן? יש לכך גופים ציבוריים שדעתם חייבת להידרש. בלב וותיקי העיר תמיד ייזכרו לטוב.
שתפו
