האם לא חסרה לכם מנהיגות המשמרת ערכי אבותינו ליראה, לאהבה, לעוז הרוח?

על רקע המצב בו נמצאת מדינת ישראל, המצב בו העם שרוי, ובכלל הקהילות הרבות בכל רחבי הארץ, ובעירנו בפרט, כי קודם עלינו לדאוג לעיר שלנו ולתושביה, היה צריך לראות כאן פעילויות חיזוק הנפש, הנשמה. המשבר הגדול אליו נקלענו ב-7 לאוקטובר, לא יחלוף במהרה, והוא מחייב לפחות חיזוק.

המפונים שנאלצו לנטוש או לברוח מביתם העולה באש, או מרסיסי הטילים היורדים עליהם, זוכים לאותה מעטפת נדרשת, כך צריך להיות. גם הורים לילדים מיוחדים ומשפחות עם בוגרים עם מוגבלות חווים קשיים מיוחדים מהמצב הביטחוני, המייצר חרדות ולחצים נפשיים חריגים.

נוסיף לאלה מי שנושא בנטל, קבוצות המורים במערכת החינוך, אנשי השירות הפסיכולוגי, אנשי הרווחה, אנשי הכוננות, אנשי הקו הקדמי בטיפול הרפואי, כוחות ההצלה על כל גווניהם, אנשי השירות הביטחוני וכן הלאה.

בשעה קשה כזו היה ניתן לצפות שתעמוד אישיות מקובלת, מכובדת, מחבקת במסגרות השונות לעודד את הרוח. דמות שתרד אל העם, לחבק, לחזק, לעודד, להסביר. מי יכול במצב כזה לעשות עבודה? מפוליטיקאים נקעה נפשינו, מלשעברים נמאס לשמוע הצעות על איך וכיצד. אז מי חסר? חסרה המנהיגות הדתית, מנהיגות המשמרת ערכי אבותינו ליראה, לאהבה, לעוז הרוח. בעיר כמו שלנו, עיר עם מסורת, עם יראה בודאי שדמות כזו מחוייבת המציאות.

אם נלמד מערים אחרות, אזי הנה דוגמא בני ברק. (מה לעשות, אנחנו דומים הרבה לעיר הזו). בבני ברק עמד המרא דאתרא רבי חיים יצחק אייזיק לנדא ונתן שיחת חיזוק לצוות של מוסד חינוכי ולהורי החניכים והדיירים. בשיחת החיזוק המיוחדת התייחס רב העיר להתמסרותם בכל נפשם ומאודם למען הנשמות היקרות שניתנו להם כפיקדון.

בודאי שיש עושים במסגרות הפרטיות, במסגרות החינוך למשל עומדים ראשי ישיבה ורבנים לדרוש ולהסביר המציאות. מה לעשות וכיצד להישמר מפני הרוע המשתולל בקרב קבוצות שוליות. אך מה עם הציבור הכולל? האם לא רצוי לנצל את מקומות ההתכנסות לדרשות מחזקות- לאו דווקא בערכי פרשת השבוע ובהלכה. סיפורי גבורה ועוז במדרש והמקרא רבים כל כך שכל אחד מהם יכול ללמדנו בעת הזו פרק חיים.

ככלל, רבנים, הם דמויות מופת בשעה הקשה הזו, כך בישובים לא מעטים מכתתים רבני הישובים את רגליהם ויוצאים לפגוש מקרוב בני קהילות. היכן עמדה אישיות רבנית בעיר בפני קהילה לחזקה? בית שמש סובלת מהעדר רב בסמכות מלאה כמרא דאתרא, כבר 7-8 שנים העיר ללא רב. בעת הזו מורגשת חסרונה של הדמות האבהית הזו.

לעניות דעתי בשעה קשה שכזו, הפגישה פנים אל פנים במרחב, לראות הטוב והשמח, כבר עושה זאת. בודאי כאשר מול כם ניצבת דמות מוערכת ומקובלת מסבירת פנים, מאירה עיניים, שבמראה ובנוכחותה כבר אפשר להתעלות בדרגה אחת מהמציאות הדואבת המפעמת בלה כולנו.

הצילום לפי סעיף 27 א