בשבילנו האריה הוא סימון (שמעון) אדרי, ולו מוקדשות המילים הבאות. ובמיוחד להשכיל האחראים שככה לא ייעשה לשום עץ.
היה היה ברח' מורדי הגיטאות עץ תות
לעץ היו אוהבים והם רבים
פעם הם קטפו ממנו ואכלו
ושוב פעם באו וליקטו
הפעם לאמא בבית, לאח הקטן
לאחות הקטנה שביקשה תותים מן הטבע
היה עץ התות לשיח בבית על טבע ועל תות
יום אחד מגיע אבא אל הרחוב המוכר
ומשהו פתאום נראה לו מוזר
עץ התות איננו, מישהו כרת את עליו
הותיר גזע ערום בלי בדיו
עמד אבא מול העץ דומע
אולי יעבור איש מסביר וקובע
למה, מי כרת את העץ, ואיתו כל פריו
עברו יום או יומיים
מביט הוא בתפילה לשמיים,
לדעת מיהו האויב לעץ התות
אותו השאיר על עמדו כרות
עד שהגיע עובר אורח להבהיר
עובד עם גרזן ומשור גזמו מבלי להסביר
כרתו וכרתו והותירו עץ כעמוד
חזר אבא אל ביתו
מיוסר, חושב וכואב
השנה לא אוכל מעץ התות
השנה לא אלקט פריו לאמא
וגם לבן והבת לא אביא
כי מישהו חשב שעץ התות מפריע
ולעצמו בודאי מול המראה הוא מריע
ואני, אני מזדהה כואב וחושב
איך בעיר איש מרשה לעצמו לכרות
עבר והווה והורס עתיד
גם אם בסה"כ מדובר בחופן תות
אותו ליקט ואסף אב לילדיו
שתפו
