הגיוס לצה"ל הוא עניין מרגש מאוד, מלווה בהרבה מאוד חששות וגם בהרבה תקוות ואיחולים לבנים שמתגייסים. החבר'ה מתייצבים בלשכות הגיוס מלווים בחברים ובמשפחה, לוקחים אתנחתה מהדאגה לגבי מה שקורה בבית, נפרדים מהאזרחות וחוגגים את הגיוס לצה"ל. היום ממש כמו לפני שנה, כמו לפני ערים שנה וגם כמו לפני חמישים שנה. אחד ממתגייסי משמר הגבול, לפני חמישים ושלוש שנים היה הצעיר אברהם שבת. הוא רצה צה"ל ועשה שירות ביחידה קרבית אפילו מעניינת יותר, יחידות של מג"ב. הגיוס למשמר הגבול הינו לתפקידי לחימה - נגדים וקצינים, שבת ביקש להיות אחד מלוחמי צה"ל על הגדרות.
כתבה שטח שהופיעה בעיתון המיתולוגי 'העולם הזה' לפני חמישים ושלוש שנים מתארת את פעילות מג"ב.- הגיבורים של היום על החומות וביניהן, על קו התפר כפי שהוא נקרא היום, מה שהיה פעם הקו הירוק, הם היו משמר על הגבול. הגבול היה ממש סמוך, לפני שחרור השטחים שהיו כבושים בידי לגיון ירדני. שם בסמוך או מעבר אם צריך, התרוצצו ופעלו בליל ובחשיכה". כתב העיתונאי מרדכי ברקאי: "יחידת משמר הגבול באיזור מסוים היא מרתיעה את המסתננים בכוח, והיא הסיכון הפטאלי של המסתננים בפועל. היא לא תהיה ערובה מוחלטת נגד חדירות עוינות. אבל אם קרה, שגזרות גבול שהיו בשנות החמישים פרוצות לכל מסתנן והפכו במרוצת השנים למחסום של ממש: ואם קרה, שחבלי ארץ שניטשו בעבר ע"י יושביהם כשאימת המסתננים ... הרי אלו הפירות שהבשילו אלפי לילות הפעולה האלמוניים של חיילי משמר הגבול." קטע מתוך עיתון ישן של העולם הזה.
התגלגל העיתון לידינו וחיפשנו את אחד המופיעים שם בתמונה המעטרת את הכתבה, האיש היה ברור לנו שהוא תושב בית שמש. אחד מאותם חיילים אלמוניים להם חייבת מדינת ישראל את עתידה הוא אברהם שבת, אז צעיר לימים, רק בן 18 וכבר לוחם בשורות החיל. היו אלה צעירים שהתנדבו לעשות שירותם הצבאי במסגרת חובשי הכומתות הירוקות, תוך מחשבה על הבית אותו הותירו מאחור. בהתנדבות, בנחישות ומתוך שליחות הרואית של ממש עשו תפקידם. למרות כל מה שעברה העיר, אברהם שבת כאן. לא נשבר, רוחו עזה וחזקה עד מאה ועשרים. שבת גידל בנים וזכה לבני בנים שירת במג"ב בתפקידים שונים, עד שיצא לגמלאות בבריאות איתנה...
שנה טובה.
שתפו
