בית הבנים בבית שמש, בימים האלה עטוף התכנסות עצמית להיות ערוך ומוכן לקראת ביקוריהם של המשפחות השכולות, הבאות להדליק נר זיכרון.
בדרך כלל, בימים כתיקונם, די בפרסום הודעה על האירוע והאנדרטה ברח' עמק האלה גדושה נוכחות, נשים, גברים ובני נוער שבאים להתייחד ולכבד את זכרם של יקירינו. השנה, היעדר הטכס המרכזי בשל הקורונה, הופך את בית הבנים למוקד ביקור והתייחדות. יש כאלה שעבורם זהו ביקור ראשון, ויש כאלה שמביאים בן משפחה חדש שגדל או הצטרף למשפחה להיות במקום הקדוש הזה. תמונותיהם של היקירים תלויות בהיכל הזיכרון, נרות פרושים לפניהם, ממתינים לגפרור, ורד עטוף בסרט.
קדושת הזיכרון באוויר, תוגת הכאב והיגון על אבדנם של הבנים, האבות, האחים, האחיות, זועקת מהקיר. כל תמונה, היא עולם מלא. ויש כאן מאה תמונות המספרות את סיפור היותנו לעם בארץ ישראל. בזכותם העולם קיים, במותם ציוו לנו את החיים.
הלילה הזה הכל שונה, בימים שלפני צריך לחשוב ולנסות למצוא כל דרך לעורר את הלבבות לקראת הלילה מלא הרגש. להיות עם המשפחות השכולות, לחבק אותם, ממרחק אבל להרגיש איתם.
כל הבוקר ישבו טלפנים וטלפניות בבית הבנים להתקשר לתושבים בעיר, לעורר בהם התרגשות ואחוות התייחדות בלילה הקרוב, ליל הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה. הלילה הזה כולנו צופים בזום מבית הבנים.
שתפו
