היו ימים בהם ראש העיר היה מזמן עיתונאים מקומיים לקראת ימי הפסח, מציג לפניהם את תכניותיו, עבודתו, שגרת יומו. מעניין את האוכלוסייה המקומית בעבודתו השוטפת, מרתק להציץ ליום עבודה כזה של ראש עיר בהתפתחות.
בערב פסח, השתא חרגה בלוך מהמנהג הרגיל, בלוך יצא לשווק את בית שמש בעולם החרדי, כאילו שהעולם החרדי לא מכיר את בית שמש. כאילו עשר שנות שלטון אבוטבול לא הטביעו חותמם די. קורונה, לא קורונה, חולים, מתים, זה לא נורא, זה המועד בו יוצאים לכבוש לבבות בחצרות הצפופות של בני ברק, ירושלים, אלעד וככד'.
בלוך מתנהלת כאילו צריך לשכנע חרדים לבוא לגור בבית שמש. בערב פסח האחרון היא יצאה למסע ראיונות נרחב בעיתונות החרדית. המודיע, יתד נאמן, משפחה, קהילה, אפילו המבשר זכה לארח את ביצת בית שמש על דפיו. בלוך בהגינות צירפה אליה למסע את חבריה החרדים. בעיתון המודיע את בעל הבית בעיר- ישעיהו אענרייך, איש חסידות גור. יתד נאמן- עיתון הבית של דגל התורה, התראיין ישראל סילברסטין יחד עם איתמר ברטוב.. המבשר זכה לראיין את גולדברג. קהילה הסתדרה לבד, בחדש שיבצה לריאיון שלה ואיתה את שלמה ברילנט. כל ריאיון נמרח על פני שני עמודים פלוס, שטח יקר בערב חג. צריכה להיות סיבה טובה להסכים להעמיד לטובת ביצת בית שמש שני עמודים ויותר ובמיוחד לעיר המנוהלת בידי אשה. בכל עיתון כזה גם שובצה מודעת ענק על בית שמש, דלת פתוחה לשכונה ד.. אביב, ניקיון, ורמה ד. לא צריך חכמת חיים גדולה להבין מה הקשר בין הראיונות לבין עמודי הפרסום. אלה מממנים את אלה.
ומותר לשאול, כמה המסע הזה עלה? אלפי שקלים לעמוד אחד, תכפילו ותשלשו בכמות העמודים בעיתונות ותגיע לכמה עשרות אלפי שקלים. הקופה החסרה של עיריית בית שמש מתרוקנת, האם לא צריך לחוס עליה בימים בהם אין ממשלה ואין תזרימים שוטפים ממשרדי הממשלה.
בעידן הזה הכל יחסי ציבור. הכול מילים שמנסות כביכול למכור גם מה שאין. ואולי גם מה שיש רק במעט הפרזה... וכל זה תחת צילה של ההפקרות וכל אחד עושה מה בא לו, בהיעדר ביקורת ציבורית או בשפתו של דן בו אמוץ 'לא שם ... " סליחה על הביטוי. ממש כך. בשעה שעם ישראל מתמודד נגד ההתבודדות, ונגד מחלת הנגיף הנורא יש מי שמוצא לנכון לעשות יחסי ציבור על חשבון הקופה הציבורית
שתפו
