למה דווקא עכשיו? ואם כבר זה התעכב, למה לא לחכות לחודש אדר, חודש בו נספו שבע הבנות שלנו באי השלום בנהריים? ואם כבר חונכים, למה לא לזמן עיתונות לסקר, לא בשביל המכובדים באירוע, אלא עבור הבנות שכולנו מכבדים וזוכרים... אז צרור שאלות רק בשל העיתוי . ואולי דווקא כיוונו המכוונים, לכבוד בנות אחרות, ממסיבת הנובה, מהחיילות הגיבורות, מתושבות העוטף, שנספו ולא ישובו עוד אלינו במלחמה הארורה שנכפתה עלינו. כל זה לא מקטין את עצמת המעמד המרגש במרכז הקהילתי פסגות השבע, מעמד בו נחנך חדר ההנצחה לזכר שבע הבנות שנרצחו בנהריים.
ב-13 במרס 1997 ירה חייל ירדני ימ"ש לעבר קבוצת תלמידות כיתות ז' ו-ח' מבית הספר הדתי אמי"ת מבית שמש שטיילו ב"אי השלום" בנהריים. שבע נערות נרצחו בפיגוע: נירית כהן, סיוון פתיחי, יעלא מאירי, נטלי אלקלעי, קרן כהן, שירי בדייב ועדי מלכה. שש נערות אחרות נפצעו מהירי. אתר השלום הזה הפך למוקד נטיעות מידי שנה במסגרת מפעל זיכרון של קיבוץ אשדות יעקב, משרד החינוך, ועיריית בית שמש. בכל שנה לקראת ט"ו בשבט עולם תלמידים מהעיר להשתתף בנטיעות. מפעל זיכרון בפני עמו.
28 שנים חלפו מאז, ומתנ"ס אחד בעיר, קרוי על שם שבע הבנות, בשכונה הנושאת את שמן. עתה זה גם כתוב על קירות אולם אחד מחדרי אותו מתנ"ס בשכונה פסגות השבע. האולם- החדר לא יישאר ריק בימות השנה. יהיו בו פעילויות קהילתיות, לא רק תחת נושא זיכרון, יהיו בו מפגשי שיח, הרצאות,
יהיו בלבנו עד תום: השבוע, ביום רביעי, נערך טקס מרגש, אירוע פתיחת דלתות וחשיפת חדר ההנצחה לזכר שבע הבנות שנרצחו בנהריים - נירית, סיוון, יעלא, נטלי, קרן, שירי ועדי הי"ד.
בטקס השתתפו ראש העיר שמואל גרינברג, סגן ראש העיר הממונה על המתנ"סים חנוך דרנגר, המשנה לראש העיר משה שטרית, סגן ומ"מ ראש העיר איציק אלמליח, מנכ"ל רשת מרכזים קהילתיים מימון בן חמו, נציגי הביטוח הלאומי, שסייעו רבות למען הקמת חדר ההנצחה, נציגי המשפחות השכולות וחברים קרובים שזכו להכיר את אותן נערות שמחות ומלאות חן.
יש לציין כי את הפרויקט כולו ניהלו ביד רמה סמנכ"לית התפעול של הרשת אודליה ביטון ומנהלת פסגות השבע דניאלה ביטון. עוד יצוין כי האירוע המרגש סימל את המחויבות של הקהילה לשמור על זכרון הנרצחות ולהעביר אותו לדורות הבאים.