מילה כתובה אי אפשר למחוק, מה לעשות. אפילו חיוך רחב מאוזן לאוזן, אפילו טונות יפות של מילים לא יכולים להיות מעטפת למציאות עגומה. יכולים לנסות לתאר לנו את בית שמש כעיר העתיד, אבל מתעלמים שיש מעבר להרי המילים האלה רק חושך.
בשבוע שעבר התקיים בעיר כנס יזמים להצגת מכרזים לקניון משרדים ולפארק תעסוקה. השקיעו בכנס המון כסף, כמה בדיוק ניתן להעריך ולשערך שמדובר בהוצאה גבוהה מאוד. כדי להאיר פנים ליזם, חייבים לעשות ולנסות.
השאלה מה יוצא מזה?
ובכן מה יצא ממכרזים דומים שיצאו עד כה לקדם תעשייה או מסחר בבית שמש? על שאלה כזו לא המילים ישיבו, אלא המספרים, מספרי המגרשים, הצעת מחירם לפי רמ"י, והתוצאה בשורה הסופית היא הכי מרגיזה, "אין הצעה למתחם".
מכרז מס' 180/2019 מגרש 601 מיועד לתעשייה, הוצאות הפיתוח שלו 4.6 מיליון שח, אין הצעות למחם זה. כנ"ל במגרש 603, כנ"ל במגרש 604, כנ"ל במגרש 650, ועוד במגרש 606, 607. גם דינו של מגרש 901 אין הצעות למתחם.
אז יזמים עומדים בתור? אולי בתור לטיסות בחו"ל, לבית שמש הם יבואו לשתות קפה ולאכול בורקס חם.
שיווק צריך הרבה יותר מאשר רצון, לשווק את העיר צריך עובדות, ומציאות מוכחת שיש פוטנציאל לפתחת כאן מגרשי תעשייה
אגב רוב המגרשים לא משווקים בפעם הראשונה בימי בלוך, חלקם שווק כבר בימי אבוטבול. וגם בימיו לא הניבו תוצאות חיוביות. היא, בלוך, החליטה להתאבד להביא לכאן תעשייה, רעיון מבורך. בלוך מבינה שכדי לקיים עיר איכותית זקוקה למתחמי תעשייה עשירים ומניבים, התוצאה אכזרית משהו כלפי הרצון והשאיפה שלה.
גורם בעירייה אומר השבוע בתגובה: "עליזה בלוך חייבת לשנות דפוס התנהלות, תעשיינים באים למקום שיש עובדים, תעשיינים אוהבים הנחות, פטורים, ותמיכות כלכליות. כל עוד בית שמש אינה עיר מועדפת בהחלטת ממשלה, ערים מועדפות זוכות להטבות במס, מה שמביא לעיר אוכלוסיה צעירה מחושבת להתבסס.
שתפו
