בטכס המרכזי לציון ליל השואה והגבורה אשר התקיים בהיכל זינמן, השתתפו וכיבדו רבים מבני העיר ביניהם רבה של גבעת שרת, הרב שלמה סויסה. שיאו של הערב הזה היה סיפור חייו של תושב העיר חיים מרגוליס, ניצול שואה מבוקרשט ששרד את התופת. מרגוליס שרטט קוים מזיכרונותיו, הקמת התא המשפחתי ועד היום בו חובק 15 נכדים ו-16 נינים בלי עין שירבו.
הטקס הופק על ידי רשת המרכזים הקהילתיים ואגף האירועים בעיריית בית שמש. הטקס כלל הדלקת שש נרות הזיכרון, הקראת קטעי תפילה וקטעים אמנותיים.
הטכס לכשעצמו היה עצמתי, מרגש ומלא תוכן, בהנחיית יהודה גובני, רהוט, טבעי, ומקצועי- בשילוב מקהלות הרשת הבוגרים והצעירים בליווי מנגנים מהקונסרבטוריון העירוני.
האולם המלא, נתן הרגשה אכן של התייחדות וזיכרון כנדרש. הוסיפו את האלמנטים המרגשים הקבועים, מתפילת אל מלא רחמים מפי החזן דוד לוק ועד שירת התקווה בתוספת אני מאמין.
הרב סויסה: "אנחנו כאן, ובכל אתר הנצחה אחר, בנערינו ובזקנינו, זוקפים קומה לנוכח גבעת האפר, וגיא ההריגה בסימן לא אמות כי אחיה מאחרון הבונקרים בוורשה בואכה רח' מורדי הגיטאות בחוצות עירנו, בארץ ציון וירושלים מעלים בנר תמיד את זכר ששת מיליוני אחינו הקדושים, השם יקום דמם, ברוח הציווי הנצחי זכור את אשר עשה לך עמלק".
ראש העיר בית שמש ד"ר עליזה בלוך: ״העובדה שאנחנו מבקשים לקדם בעיר בית שמש גשרים, פשרות והסדרים זה לא ברירת מחדל. זו תפיסת עולם המתאימה לסיפור הישראלי האומרת שאין מקום לקרבות הכרעה. אנחנו מבקשים לחזק את כוחו של ההסדר, של ההבנה הישירה והשיח הישיר. רק כך ניתן לפתור מחלוקות כאשר לכולנו ברור שאין לנו מדינה אחרת.
נשמור על מדינתנו מכל משמר. לעד נזכור מה היה גורלנו כאשר לא הייתה לנו מדינה. אף אחד לא יעשה זאת במקומנו. זו חובתנו וגם זכותנו. שמונים שנה לאחר מרד גטו וורשה ולאחר זוועות השואה, נשמר עבור שורדי השואה ולזכר קדושיה את התובנה החשובה מכל שהסיפור הישראלי חשוב מכולנו וחשוב לכולנו. העיר בית שמש מרכינה ראשה ומתייחדת עם זכר קדושי יום הזיכרון לשואה ולגבורה. יהי זכרם נצור בליבנו לעד״
מ"מ וסגן ראש העיר משה שטרית: "הצוררים קבעו את ערב חג הפסח, ליל הסדר, לזמן שבו יחוסל גטו ורשה. הם תכננו, שאת "מה נשתנה" ישירו היהודים באומשלגפלאץ. בכיכר השילוחים ממנה גורשו יהודי ורשה להשמדה או לעבודה. אך מה שלא ציפו לו הגרמנים הוא שעם כניסתם לגטו, לאותו מהלך סופי,
יפגשו הנאצים החזקים והגדולים והמאיימים בכוחות יהודיים שיהדפו אותם
זכינו לחיות כיהודים בארץ ישראל. להקים בית בארץ אבותינו. להיות חופשיים לקיים מצוות ולדבר עברית, ליצור חברה תוססת שהיא אור לגויים והמצאות ופיתוחים של בניה ובנותיה של הארץ הזאת שנמצאים בכל בית בעולם. ואם לא נזכור ונוקיר תודה על כך שמצבנו טוב, שחיינו כאן טובים, אז לא נהיה כאן, נהיה פשוט סיפור בארכיון מאובק". כאמור הטכס הסתיים בשירת התקווה בליווי להקת רשת המתנסים.
בלילה הזה, על רקע המציאות המדממת בתוך עמנו, יוצאים יחד אל יום הזיכרון לשואה ולגבורה, חושבים על הסיפורים שעשו את הגבורה, שמאחוריה עומדות דמויות מוחשיות של סבא וסבתא, של אבא ואמא, של אח ואחות, של ילד וילדה, שכולם ביחד מספרם ששה מיליון. ששה מיליון מבני עמינו מרוסיה ועד צרפת, מבלגיה והולנד, מגרמניה ופולין, מצ'כיה וסלובקיה, מרומניה והונגריה. מכל אדמת אירופה החשוכה. זוכרים, לא סולחים, ולא שוכחים.
שתפו
