אירוע מרגש, יוזמה פרטית. של אדם אחד- מגי אטיאס הוציאה היום לעוטף סיור מבית שמש להביע הזדהות, תפילה עם תקוה להשיב את כל החטופים לביתם. למעלה מ-50 נוסעים היו מבית שמש, הכל יוזמה פרטית של מספר חברות לבקר ב'נובה' ולהתרשם מקרוב. איך עושים מה עושים? מספרת מגי אטיאס: "נפגשנו כמה חברות בסלון שישי, הצענו לצאת לשם, והחלטנו לבצע. חשבנו לשכור טרנזיט, 7 נוסעים. אלא שהתברר שיש עוד המבקשות להצטרף. נרשמו כעשרים חברות, בשיטת חבר מביא חבר, ואז עברנו לטרנזיט. הידיעה עברה מהר מאוד ותוך פרק זמן קצר כבר היו לנו יותר מ35, אז החלטנו להזמין אוטובוס ולדאוג למלא אותו. בכלל לא היתה בעיה. נרשמו אף מעבר לכך".
"לגבי המסלול מישהי הציעה את שמו של שימי ברס, מדריך מדופלם מנוסה בארץ ובחו"ל, ובתיאום איתו נקבע המועד. התוכן כבר היה פשוט, נעזרנו בניסיונו של שימי להביא את אשת המקום אביבה פולד חברת קיבוץ נתיב העשרה. אביבה נתנה לסיור נופך נדרש, לשמוע ממנה בפרטים, את סיפורי הגבורה של קיבוץ אחד- נתיב העשרה- אשר 20 מתושביו נרצחו בידי בני עוולה. על קרבות כיתת הכוננות, גבורתם של אבות ובנים, של סבים וסבתות, של אמהות וילדים, תוך אזכור שמותיהם עורר צמרמורת בקרב היוצאים מבית שמש. סיפור הזוג בלהה ויעקבי יינון ז"ל, אשר נרצחו ונשרפו יחד בתוך ביתם מנו לא נותר דבר, זולת רצפת האבן הערומה. מסביב עדיין מצויים פסלי עבודותיה של בלהה ז"ל, אמנית בעלת כישורי יצירה יוצאי דופן, שנטעה והוסיפה חן למראה הנוף המהמם מחצרם הפרטית. הממד החרוך עדות לזוועה כמו עצי הפרי שניטעו ומניבים היום פרי.
ביקור בגן העשרים, גן עצי זית, (כמיהה לשלום?!!) אשר נתרם ע"י איש הייטק. ליד כל כעץ נכתבו שמות אחד מחברי הקיבוץ שנרצח ביום ההוא. קיר השלום- שיר האשליה עדיין עומד על תילו, לא נפגע מכל המהומה מסביב. החומה המפרידה ניצבת במקומה, גלי הים של עזה נראים למרחוק, השקט מרמה כמו הרמאים הגדולים מעבר לה.
כמחווה של תמיכה והבעת הזדהות הגיעו היוצאים מבית שמש למשתלת בן בן, אשר הוכרעה והושמדה במאורעות ה-7 באוקטובר. בעזרת מתנדבים מיהודה ושומרון, אנשי צבא ועוד שוקמה המשלתה ואט אט שבה לפעילות במטרה להתאושש מהמשבר הכלכלי של התקופה. ומשם רכשו שתילים ועציצי נוי לביתם.
התחנה הבאה בסיור היתה מרכז איסוף המכוניות החרוכות, מגרש גרוטאות עם סיפורים מסמרי שיער. המקום אגב ממומן בידי המשרד למורשת. המדריך, בכישרון סיפורת מיוחד, פירט זהות כל מכונית ומעשיה ביום האסון הנורא, תוך שהוא חולף ומרגש בסיפור אחר על גיבור מציל חיים שהצליח להבריח ארבעה ניצולים ועוד שמונה ניצולים עד שהוכרע בכדורי מרצח נתבע. השמות קלחו לו מהפה, כאילו הדמויות עומדות ומספרות בעצמן את מעשיהם. כל מכונית עם זהות, כולל אמבולנסים, באחד מהם נשרפו 18 בחור ובחורה. סיירי יום ה-300 הקשיבו לכל מילה, וכל מילה זעזעה יותר מקודמתה.
גם אם החום לא התיש, הסיפורים המזעזעים הותירו חותם על הנוסעים שאומר חובה על כל אחד מאיתנו לראות להפנים ולהרגיש, רק בהליכה בעפר בו התעופפו הכדורים והארפיג'ים, והרימונים. רק כאשר חווים את הצפיפות במיגוניות בהם הסתתרו אלה שביקשו להציל חייהם, אפשר אולי לעכל את האסון הנורא הזה.
בכבוד רב וברגישות כואבת צויין בסיום הסיור המספר העגול של 300 ימים ל-7 באוקטובר ולתוצאתו הכואבת. 300 ימים חלפו מאז האסון הגדול בו נרצחו ונפלו מעל ל-1600 אנשים נשים וילדים. 115 יקרים חטופים נמצאים שם ומחכים לחזור. מדריך הסיור שימי ברס (מנהל פסגות השבע בעבר) ביטא זאת: "גיא ההריגה הגדול ביותר בו קיפחו יהודים רבים את חייהם, בזמן אחד, במקום אחד היה כאן ברעים. המקום שהיה אמור להיות מקום של שמחה הפך לשדה קטל ולרצח". כן, לצאת למקומות האלה אפשר גם ברכב פרטי, זה לא דומה לסיור מודרך עם החוויה האישית הצרופה והמרעידה. גם אביבה, גם שימי, נתנו לסיור הזה את הנופך המתחייב.
הבאים מבית שמש הקשיבו ונאנחו. פרק תהילים, תפילת יזכור, תפילה לשלום החטופים וקדיש. קולו של החזן התגלגל והתחדד: יתגדל ויתקדש שמיה רבא.
מגי הביאה איתה 115 בלונים צהובים לבנים והעיפה אותם לשמים תוך נשיאת תפילה חרישית לשובם של כולם. החיים חיים, והמתים בארונות לקבורת בקבר ישראל.
שתפו
