מקדש מעט הוא מושג שהמציאו חז"ל למוסדות התפילה שלנו. מקדש מעט, אינו צריך להיות מפואר ואולם הוא חייב להיות נקי. יש הלכות ברורות בעניין, אפילו מקום שיש בו ריח רע אסור לתפילה כל שכן מקום שאשפה סביבו נערמת...
יש בעירנו לא מעט בתי תפילה, יש מהודרים ויש פחות. מראה המקדש מבפנים כבר תלוי בעושר בני הקהילה שמתפללת במקום. ניקיון הסביבה כבר אינו תלוי בשום דבר, תלוי אך ורק בציבור המתפלל שחשוב לו להגיע למקום תפילה מכובד ונאה מבפנים כמו מבחוץ.
ערכתי היום סיור בשכונת חפציבה, זנה בושם בשמה הרשמי, יש בה הרבה בתי תפילה. חלקם אפילו מתקשים בהשגת מניין. אפילו ביום הכיפורים יש בית כנסת שמבקש ממתפלליו הקבועים להודיע מי בכוונתו להישאר ביום הכיפורים בעיר כדי שיהא ניתן לארגן במקום מניין. יום הכיפורים? מניין? די מוזר. מילא.
מחוץ לאותו בית תפילה נערמות ערימות אשפה פשוט מביישות. אחד מהאברכים במקום הזדעזע מהמראה. "אני מתפלל כאן ובכלל לא שמתי לב, עד שבאת.". ועכשיו שאתה יודע, זה יטופל? זה יסולק? שאלתי. אני לא בטוח... הייתה התשובה..
עברתי למקדש מעט אחר, נראה לי שהונח על יסודות לא הכי מבוססים. מילא, זו בעיה אחרת. מה עם הסביבה? הנה ראו את התמונה.
הימים הנוראים הם ימים חשובים לתפילה ולקדושה. מה מסמל קדושה יותר מניקיון בסיסי, הדרת פנים וכבוד למקום בו נתאסף כולנו לקדש שם שמיים. האם מישהו אכן ידאג לכך? או אולי זו גם חובת הרשות המקומית?
שתפו
