אם זה מנחם מישהו, הנה המצב הלאומי: המצב הכלכלי-חברתי בישראל מעורר דאגה רבה. רמת האי-שוויון בהכנסות ושיעורי העוני ניכרים, וגבוהים מאוד גם בהשוואה בינלאומית. ב-2022 חיו בישראל 1.98 מיליון נפשות מתחת לקו העוני, בהן 873.3 אלף ילדים ו152.5- אלף אזרחים ותיקים, שמשקפים שיעורי עוני של ,20.9% 28.2% ו- ,12.7% בהתאמה.
בשנת 2022 הורע מצבה של האוכלוסייה הענייה: עלייה נרשמה בעומק העוני ובחומרתו, בהמשך לעליות בשנה קודמת. העליות נרשמו כמעט בכל קבוצות האוכלוסייה.
ומכיוון שאנחנו, בית שמש, קרויה ער הילדים שימו לב לנתון המדהים הבא: תחולת העוני של ילדים עלתה מ-28.0% ב2021 ל-28.2% ב-2022 תחולת העוני של אזרחים ותיקים ירדה מ-15% ל-12.7% כתוצאה מהגדלת קצבת השלמת הכנסה לאזרחים ותיקים והרחבת הזכאות. כמו האזרחים הותיקים בבית שמש שולית יחסית לכמות האוכלוסייה בעיר.
מבדיקה לפי מגזרים העוני ניכר בקרב משפחות ערביות וחרדיות, עם תחולת עוני של 39% ו33.7%- בהתאמה. שיעורים אלו יותר מכפולים מהשיעור בקרב יהודים לא-חרדים – 14% בשנת 2022. שיעורי העוני בקרב משפחות מרובות נפשות הם 38.9% בחברה הערבית, 39.5% בחברה החרדית ו- 11.3% בקרב יהודים לא חרדים. בחברה הערבית והחרדית כמחצית מהילדים עניים. הגורם העיקרי לעוני הגבוה בחברות אלו נעוץ בשוק העבודה – מספר נמוך של מפרנסים לצד שכר נמוך. בחברה החרדית קיים גורם נוסף – מספר הילדים גבוה: פריון הילודה של אישה חרדית הוא ,6.6 יותר מכפול מהממוצע בישראל.
ממדי העוני במחוזות וביישובים מושפעים כמובן מהרכב האוכלוסייה החיה בהם. שכיחות גבוהה של עוני קיימת במחוזות וביישובים שבהם שיעור גבוה של אוכלוסייה ערבית או חרדית ובפריפריה הגיאוגרפית.
בית שמש, ואל תופתעו, היא העיר השלישית בתרשים הביטוח הלאומי אחרי מודיעין עילית וירושלים.
אין נחמה במציאות הזו, כמה שהיא כואבת, נסו למצוא דיון עמוק בקרב המנהיגות הציבורית שלנו, מהם עושים לצמצם את הפערים החברתיים או את אי השיוויון בין אוכלוסיות בערים מתקדמות לבים ערים נחשלות.
שתפו
