היום כשאתם מתכננים טיולים ברחבי הארץ, טוב שתדעו על נקודה נוספת שנוספה למפת התיור הישראלית. הנקודה הזו קרויה ע"ש משה סולטן ז"ל תושב בית שמש לשעבר, ממקימי הישוב מעלה מכמש אשר בחבל בנימין. מצפה משה - שם מעורר אסוציאציות רבות באשר לחזונו של מנהיג ורועה עם ישראל משה רבנו. משה עמד על הר נבו וצפה לארץ ישראל, לראות ארץ זבת חלב ודבש שנמנעה ממנו ולא זכה להיכנס אליה. אבל לא למשה רבנו התכוונו יוזמי רעיון ההנצחה, ראוי בודאי לכל אתר, אלא למשה אחר, צנוע, עניו, איש מעש, מבוני ארץ ישראל.
המצפה קרוי על שמו של משה סולטן ז"ל, אוהב תורה שהקדיש עתותיו ללימודה שזכה ליישב את ארץ ישראל, להקים עליה ישוב ולבנות בישוב בית תפילה את ביתו ולקיים בו את משפחתו. כאן מעל הנקודה הגבוהה הזו בישוב מעלה מכמש, באזור ערום וחסר חיים, חלם משה סולטן את חלומותיו, לבד עם עצמו, לבד עם מחשבותיו. הילד שעלה ממרוקו והתיישב במעברת עולים (בבית שמש) הבין כי הגשמת חזון אבותיו, לשוב לציון, זה גם להגשימו באופן מעשי ונדד להקים יחד עם קבוצת צעירים להרי בנימין השוממים להקים עליהם את אחד מהישובים המתפתחים בשנים האחרונות.
לא הפחד ממחבלים בדרך למקום עבודתו לפרנסתו בירושלים, לא הקושי בקיום היום יומי להשיג צרכים תרבותיים, לא היעדר מבנים חינוכיים מתאימים לילדיו, הכול התבטל למען המטרה החשובה: ישוב ארץ ישראל.
היום אחרי כמעט ארבעים שנה ואולי יותר, (מכמש הוקם ב-1981) המבקר במעלה מכמש לא יכול שלא להתפעם מהמראות, מגרשי משחקים גדושים בילדים בכל הגילים, תנועות נוער מפוארות פעילות במקום, מוסדות חינוך, חיי קהילה מגוונת תוססים,.
באחת הנקודות הרמות, מהם ניתן לראות עוד מצפה דני ונווה ארז, 'נספחים' לתכנית ההתיישבות הרחבה באיזור הזה נהג משה לעמוד ולצפות להרי אדום, ליהנות מזריחת החמה מעל בקעת ים המלח, לצפות להרי שומרון מצפון, ולחבק את ירושלים בירתנו ממערב. מכאן מהמצפה הזה חלם משה על בנייתה של ארץ ישראל.
השבוע הקדישו במועצת הישוב את המצפה לכבוד עמלו המבורך של משה בקרב הקהילה. במעמד רב הישוב, רעייתו האהובה שושי, חברים, בני קהילה ומשפחה נחנך המצפה. בנו וממשיך דרכו, אהרון מוביל גרעין התיישבות ציוני באור עקיבא אמר במעמד חנוכת המצפה: " את אבא ע"ה קברו בהר המנוחות בירושלים, אבל רוחו ונשמתו ורוב חייו סובבים פה בהרים הללו ובמקום היקר לנו, מעלה מכמש. היכולת לדמיין ולראות את אבא חי ונושם תהיה דווקא במקומות אלו ובנקודות תצפית זו ואפילו אם יורשה לי יותר מאשר מעל קברו.. נזכור את אבא יוצא להליכות ארוכות בשבילי הישוב ומסביבו, לזכור את אבא בבית הכנסת , לזכור את אבא בחצר הבית.. הזכרון בטבעו מתעורר ביכולת הבטה למרחקים, והנה מכאן כל אדם יכול לצפות למרחקים, מרחקים ארוכים וקצרים ולשאוב את רוח הקדושה המפעמת בכל מי שזכה להתיישב בארץ ישראל!"
הנה דברים שנשאה בתו רויטל: "ההתיישבות במעלה מכמש בתחילת דרכה היא בחירה להוסיף ולהעלות בחיבור למולדת
אבא היה חבר בוועדות שונות בישוב ושותף לפעילות ציבורית לקידומו. ונסיים בדבריו המרגשים של בנו אהרון: ""יהיה המצפה הזה זיכרון ועד לזיכרונות יפים ונעימים של ימים שחלפו להם.. ויתמלא המצפה הזה משפחה וילדים, חברים וחברות , ובין גלים של צחוק , הנאה ומנוחה .. תעלה נא מחשבה על מי שהיה ומה היה יכול עוד לראות ולהנות... 'בכל ציפיה יש עצב נבו' (רחל המשוררת)"
טבעי היה לנו כמשפחה לבחור להנציחו ביישוב
לכבוד העשייה והשליחות הציבורית
לכבוד דור המייסדים של מכמש
ולכבוד חברי היישוב שאבא כל כך אהב"
כבוד ראוי ונכון קידשה משפחת מכמש לזכות פועלו של איש ונאמן ציבור אשר הקדיש חייו למען ישוב הארץ. כבוד גדול לאיש ולמעשיו הרבים בתחום הקהילתי והחברתי בישוב.
גילוי נאות: הכותב הנו אחיו של משה סולטן.
שתפו
