שנה אחרי היום הנורא והארור ההוא, באתר מסיבת הנובה, מהדהדות זעקות ויללות הכאב, של מאות ואולי אלפים במנוסה, (במסיבה השתתפו או עבדו כ-4000 איש!!) בורחים ממלאך המוות שהגיח פתאום לעולמם. במקום חגיגה- קיבלו שדה מוות. רחשי האימה עדיין עולים מבין עצי החורשה הסמוכה מסביב. הדממה, דממת מוות- פחד אלוהים. כתמים נותרו על אבנים ספוגות, סימני דמם של הנרצחים באחת הזוועות שההיסטוריה צריכה לא לשכוח.
מסיבת הנובה, כך שמו של אירוע שקיבץ אליו מכל קצוות הארץ צעירים, בוגרים, בודדים או זוגות, וגם בעלי בתים לרקוד ולשמוח. שמחה שהפכה לשדה קטל. יש מי שרואה במיקום האירוע מחדל, ויש מי שרואה בו דווקא אצבע אלוהים.
שנה אחרי ואנחנו חייבים לזכור. 365 ימים של כאב, לזכור תמיד, איך בגבורתם של 410 הנרצחים מהמסיבה נצלו ערים שלמות. חוגגי הנובה הגיעו לשמוח, לא ידעו שהוטלה עליהם שליחות נסתרת, להציל את עם ישראל. מי יודע לאן היו מגיעים המחבלים הארורים ימ"ש, לקרית גת, אולי באר שבע, אולי דימונה, ואולי בכלל לתל אביב. הרבה תיעודים יצאו על המסיבה, אחת מצמררת במיוחד. ההקלטה של איילת ארנין הי"ד, מתארת דקה אחר דקה את מה שהתחולל בתוך אותה מיגונית. עין במר בוכה, ואין לב שמח.
ב-7 באוקטובר ארנין בילתה במסיבת ה"נובה" ונמלטה עם חבריה למיגונית. כשמחבלי חמאס סגרו על המיגונית, איילת שהייתה עורכת משנה בכאן חדשות (התיעוד פורסם ב'זמן אמת'), הפעילה הקלטה קולית בטלפון הנייד שלה שנמשכה יותר משלוש שעות מיגונית בגודל חדר מקלט או ממ"ד בבית 3 חדרים, 12 מטר של נשימות כואבות, חנוקות, מתאפקות לא לבכות לא לצעוק,
"דקה אחר דקה, החל מהרגע בו המחבלים הגיעו, דרך יציאתו החוצה של אוסאמה אבו עסא מתל שבע בניסיון להציל את שאר המסתתרים. קרב הרימונים, הגבורה והנחישות להדוף אותם למחוץ למיגונית בהובלת ענר שפירא. לחישות העידוד והתמיכה בין הצעירים הנצורים, השיחות למשטרה והתחינות לעזרה.
גם רגעי החטיפה הקשים של הירש גולדברג-פולין, אליה כהן, אלון אוהל ואור לוי נשמעו בהקלטות. בנוסף, ארנין אמרה בקול את מילותיה האחרונות, בזמן שהיא יודעת שהטלפון מקליט, נפרדה מחברה הקרוב שגב קיז'נר, רגע לפני שהמחבלים חזרו וירו בהם."
חזית המיגונית מלאה סטיקרים בשמות גיבורים שלחמו ונפלו, שנרצחו במסיבה. על סטיקרים רבים מצורפת הכתובת: "תחזירו את כולם". כן, תפילה וישועה בעגלא ובזמן קריב אמן. רס"ן צחי דוד אלפסי סמג"ד בחטיבת הצנחנים, עדי רבקה מייזל, שיראל מור, רס"ל ינון פליישמן, עידו ברוך, נחמן דקל, רס"ל אוהד כהן, מאיר ביטון, אליחי מזרחי, רותם דושי, יקיר לוי, רס"ר ניסים כחלון ועוד רבים רבים רבים אחרים. סיפורי גבורה רבים, רבים מדי.
בתוך המיגונית דולקים נרות זיכרון, על הקירות כתובות שנכתבו בידי המבקרים שהתקשו לבלוע רוקם בעמדם באתר הקדוש הזה.
היום ה-7 לאוקטובר 2024, שנה אחרי, ראוי כל שם מהרשימה הארוכה מאוד של הנרצחים במסיבת הנובה להיזכר כמציל- מצילה, כגיבור-ה אשר נפלו על הגנת העם והמדינה. יהי זכרם ברוך.
שתפו
