קצין חיל השריון שישב מולי באחרונה, העיד לפני על התרשמותו העמוקה מאחת הדמויות ההרואיות שקרא עליהם. לאחר שתיאר בקצרה מגבורתו של האיש, הוסיף: "קראתי שהוא היה גם בעיריית בית שמש, הספקת להכיר?" נשאלתי, וזה היה מספיק לעורר בי רגש כלפי מי ששימש כמנכ"ל אצלנו בתקופה לא קצרה בכל. עמוס לוריא, הגיבור באותו ספר 'במובלעת הסורית' שימש כמנכ"לה הראשון של העיר בית שמש בשנים 1991 עד 1997.
מה, איך הגעת אליו? אני שואל. והקצין, מפרט לי סיפור גבורה בספר, אותו קרא באחרונה בשקיקה, שלהודות על האמת שמעתי בפעם הראשונה. קצין השריון, מחובר לגבורות החיל בו שירת, הוסיף לי ידיעה גם 'עמוס נפטר לפני כשלושה חודשים', גוגל סייע בידי למצוא את תאריך המדוייק, 27.6.21 יז' בתמוז תשפ"ב. אהבה גדולה מלווה בצער על פטירתו לאיש אשר ניהל את עירנו ביד רמה בתקופת המעבר בין עיירה להפיכתה לעיר.
לוריא ז"ל מונה לתפקידו בימי ראש המועצה עו"ד שלום פדידה, שסיפר לנו על אופיו של עמוס "עמוס היה אדם משכמו ומעלה, מסור לעבודתו, היה מתייצב בעירייה לפני עובדי העירייה בשעה שש בבוקר ולעיתים אפילו לפני, למרות שהתגורר בהוד השרון. אדם אמין, ישר, חרוץ מוכשר ונאמן לתפקיד בקיצור- מלח הארץ". אכן, עמוס לוריא, לא נתן למגבלתו הפיסית להשפיע כהוא זה על חריצותו בעבודה.
על גבורתו לא כתבנו כמעט מעולם, כי גם אנחנו לא ידענו ולא שמענו, ובעיקר הוא לא דיבר, או מיעט לדבר.
בסוף החודש משפחת לוריא וחברים לדרך ולנשק מקיימים השקה לספר "במובלעת הסורית" מאת עמית ליאור שנכתב על עמוס לוריא ז"ל והסתיים בחודשים האחרונים. האירוע מתקיים בתאריך 26.10.21.
ספר זה נכתב על בסיס תחקיר היסטורי מעמיק ומבוקר שנערך בשנת 2013, במלאת 40 שנה למלחמת יום הכיפורים עם סוריה. עם פיזורו, בהעדר יחידת אם, נשתכח מלב סיפור לחימתו ההירואית של אותו כוח שריון בפיקודו של עמוס, כאילו נמחק מדפי ההיסטוריה. זהו סיפורו של גדוד שהוקם בתוך ימי הלחימה, ופוזר עם הכרזת הפסקת האש.
עמוס לוריא נפצע קשה במלחמת ההתשה בסיני מול המצרים ונאלץ לפרוש מהצבא. ואולם, כשפרצה מלחמת יום כיפור - הוא היה שותף להקמת כוח טנקים מאולתר, יש מאין, ופיקד עליו בקרב נגד הסורים ברמת הגולן. אותו גדוד מאולתר הוביל את קרב ההבקעה ההירואי שבסיומו כבש צה"ל את העיירה הסורית מזרעת בית ג'ן שבצפון רמת הגולן. צה"ל ניצב בסוף אותו קרב חשוב - שללוריא היה חלק משמעותי בו - רק 45 קילומטרים מבירת סוריה.
עמוס 'חטף' כמה פציעות ביניהם אחת בתאונת דרכים, פציעות שבאחת מהן יצא קטוע יד. זה לא מנע ממנו להתייצב ובנחישות אופיינית לעשות מה שמפקד עושה במצבים קשים. כך מתאר אלי אשכנזי בוואלה את אותו מעשה: "בפרוץ מלחמת יום הכיפורים התנדב לשירות. אחרי שאסף משדה התעופה את חברו, מנחם דרור, נכה צה"ל גם הוא, שמיהר לשוב לארץ, הגיעו השניים למחנה ג'וליס והוטל עליהם להיות חלק מצוות הקמה של גדוד שריון של טנקי צנטוריון ("שוט" בצה"לית). לוריא מונה לקצין המבצעים של הגדוד. לגדוד שובצו חיילים ששבו במיוחד מחו"ל, מילואימניקים שאיחרו לגיוס וחיילים שהחלימו מפציעות. היה זה גדוד מאולתר - שמרבית לוחמיו לא הכירו איש את רעהו. גם הטנקים, הנגמ"שים והזחל"מים נאספו ולוקטו מימ"חים, או אחרי ששופצו בסדנאות או כאלו שכל צוותיהם נפגעו והם נותרו לא מאוישים. מפקד הגדוד היה עמוס כץ ששב למלחמה מהשתלמות בצבא ארצות הברית, ועל שמו נקרא הגדוד המאולתר "כוח עמוס". יומיים אחרי השלמת הקמתו של הגדוד, הוא כבר נכנס לקרב ההבקעה של צה"ל ברמת הגולן. על גדוד השריון הוטלה משימת כיבוש כפר מזרעת בית ג'ן שבצפון הגולן. יחד איתם השתתף בקרב גם כוח של לוחמי מילואים מסיירת מטכ"ל שתפקידו היה לפגוע בציידי טנקים ולטהר את הכפר, שעליו הגנו חיילי צבא סוריה יחד עם חיילים מצבא מרוקו שהגיעו כתגבורת.
לוריא חש כי ההישג הצבאי שהשיג "כוח עמוס" לא זכה להכרה שהגיעה לו. בספר "מלחמתו של 'כוח עמוס' במובלעת הסורית" שכתב לוריא הוא "לא מוחל על עוול השכחה, ההתעלמות ואי ההכרה בלחימה ההירואית של 'כוח עמוס'... איש לא הכיר, ואולי לא רצה להכיר, בהישג של הכוח ובהתעלותם של אחדים מלוחמיו". הוא חש כי "ניסו להשכיח את הסיפור ולהרחיקו מלב, לדחוק אותו מחוץ לדפי ההיסטוריה, להחביאו מתחת לשטיח, להסתירו מעין, לתת לו להתפוגג בתהום הנשייה".
את החיבור של לוריא הפך עמית ליאור לספר שיושק כאמור בסוף החודש באתר הזיכרון ללוחמי השיריון.
וחזרה אלינו, עמוס לוריא כיהן אצלנו כמנכ"ל עד שנת 1997 כאשר מחליפו היה דוד סיטבון ז"ל שנתמנה לתפקיד ממלא מקום המנכל עד לבחירת המנכ"ל הבא אגב גם הוא קצין מילואים, אלי ארד.
לסיום, מועד השקת הספר ומפגש עם בני המשפחה יתקיים כאמור ב-26.10.21.
שתפו
