קיבוץ צרעה נפרד - סו שושנה הר ז"ל

קיבוץ צרעה נפרד השבוע בכאב מאחת ממייסדות הקיבוץ, סו שושנה הר ז"ל. אי אפשר היה שלא להתרשם מההלוויה שהתקיימה בהר צרעה, מול הנוף, מול העמק, בצל עצי הברוש והחרוב שמזכירים היטב היטב את פעילותה הנמרצת של בת קיבוץ, ציונית שורשית שכל נשמתה ועשייתה היו עשיה ובנייה ובעיקר נטיעה.

"יש רגעים בחיים אליהם מתנקזים כול הערכים והחוויות שמעצבים אותנו. ככה זה הרגע הזה , הרגע בו אנו נפרדים מהאמא, הסבתא והסבתא רבתא והחמות סו, שושנה האהובה. ובימים קשים ועצובים אלו לכולנו נוסף הקושי והעצב האישי על האובדן של מי שבאישיותה מגלמת את כול הרצונות להם אנו כמהים. אהבת הארץ, אהבת המולדת ציונות חברות סובלנות חוכמה ותבונה." ספד מחותנה אלי כהן, בן בית שמש, בעלה של הבת היקרה אורנה.

זו האשה מהדור המיוחד של בוני הארץ, שנטעו כאן עצים להחיות שממה, להפרות כל פרח, לזרוע ולחרוש כל תלם כדי שישראל שלנו תצמח ותהיה ארץ לכל עוליה ויושביה. סו נולדה בגרמניה שלפני מלחמת העולם השניה, הוריה, אב רופא שיניים במקצועו, אמא עקרת בית, נמלטו בהשפעת אירועי ליל הבדולח לאנגליה (1938). אירוע טראומטי משפיע מאוד על המשפחה ועל הילדה סו. בגיל 12 כבר הצטרפה לתנועת הנוער הבונים כחניכה וגדלה שם למדריכה. התנועה היתה גירסה ייחודית בריטית של תנועת נוער ציונית קלאסית, עם כל מה שמשתמע מכך, עם דגש על צופיות, טיולים ברגל בטבע, ועוד. באמצע שנות ה-30, "הבונים" אימצה מגמה ציונית חלוצית סוציאליסטית, כשהמטרה העיקרית שלה הפכה להיות עליה חלוצית לארץ ישראל.

איש צרעה, אריה איבלר תימצת במילותיו שלו: "הגשמת חלום ציוני אידיאולוגי בבניין חיי קהילה משותפת וחברתית במדינת ישראל". למדה שם, הביאה איתה לישראל. חלוציות, תרומה, עשייה. ויתרה על צרכים אישיים, כמו לימודים אקדמאיים, כדי ללמוד לשמש כמדריכה.

סו מגיעה לקיבוץ צרעה לפני כ-70 שנה. חתיכת היסטוריה. היא רק צעירה, יפה, חיוך רחב, ונשמה גדולה. הפכה להיות מרכזת ענף המטע של הקיבוץ. תפוחים, אגסים, שקד ונטיעת אפרסמון. בעלת מקצוע אמיתית, מומחית בגיזום, ריסוס קטיף אריזה ושיווק. מקור הפרנסה של הקיבוץ, לפני הרפת, לפני האופנה ולפני האוהל היתה בצרעה חקלאות... סו, אל תופתעו ניהלה ביד רמה את הענף. בשנים האלה בעודה בימים מרססת, או מזבלת, או משקה הכירה את בחיר ליבה לימים אישה האהוד, דמות מרכזית בחייה של סו- צבי הר. השניים מתאהבים, ומחליטים מה שטוב לעצים ללבלב טוב גם לנפשם שלהם. לבלבו אגס וגם תפוח וצבי וסו נוסעים לדרום אפריקה להכיר את משפחתו הרחבה של צבי ו.. להתחתן. מזל טוב.

לסו ולצבי שני ילדים, אורנה רעייתו של אלי כהן מכרינו, ואילן הנשוי לאלזה. נכדים ואף שני נינים מעטרים את הכתר לראשה של הנסיכה סו.

סו הר שימשה כמזכירת קיבוץ צרעה נפרדה מהתפקיד לטובת שליחות בתנועת הבונים, ועם תום שליחותה הקצרה שבה הפעם לקיבוץ לשנים ארוכות לענף צוות טיפוח הנוי. אגב מרכז הענף היום הוא בנה אילן, נטוע שורשים עמוקים בחוויה הפרטית של אמא.

אריה איבלר מכרה הטוב מהקיבוץ מספר עוד על סו: " עד שנת 2018 המשיכה לעבוד מלא, כפופה בשיחים, גוזמת, מרססת בחוץ, מכסחת, מטפחת גינות ונוף ודורות של גננות וגננים שממשיכים לשמור על הגן הפורח. היא הייתה להם לדוגמא ומופע בידע, במקצועיות, בביצוע ובהתמדה ובמוטיבציה. ב- 2021 נערכה לסו פרידה רשמית מהעבודה והצוות. אם תעשו חשבון זה 68 שנים אחרי שהחלה לעבוד... שנים של עבודה חשופה לשמש וללא כפפות לידיה נתנו אותותם בעורה ובברכייה" מעיד אריה איבלר.

אלי כהן, מחותנה אומר בדברי ההספד: " סיפור חייה של סו האהובה כפי ששמענו כולנו הוא סיפור חייה של ישראל היפה, של הציונות האמיתית של לוותר על הרבה נוחות אישית כדי לחיות את הערכים שלה במדינה ובחברה שבה בחרה.

סו או שושנה כפי שקראתי לה, הייתה אבן יסוד בשבילנו. כל אחת ואחד מאיתנו ספג ונושא איתו מתכונותיה המדהימות ואופייה הכובש, ואני מניח שגם בכם החברים והקיבוץ זה קיים.

סו סבלה מאוד בשנה האחרונה, מספר אלי כהן ברגש, "ואנו בטוחים שהיא ידעה את מצבה אבל סו כמו סו לעולם לא התלוננה גם כשכאב, כאבה את כאבה בשקט בלי תלונות, תמיד חייכה אמרה את שיכלה, נתנה נשיקה ואמרה תודה שלום ולהתראות. ורק אלוקים והיא ידעו מה מתחולל במוחה החכם."

קיבוץ צרעה נפרד מאחת המייסדות שלו בהרבה רגש, שבלט גם מתוך דברים של חברות נפש ושכנות טובות כולל שיר פרידה מרגש...

זו אוירה אחרת לחיות בקיבוץ, כנראה שגם למות בקיבוץ. בהערכה רבה, בנפש רגישה, בשלווה בשירה ובהרבה מילים מרופדות אהבה נטמנה סו בהר צרעה אל מול הנוף, אל מול העמק, אל מול עצי החרוב והברוש.

סו ולנקרוט בת לורה וגרשון ולנקרוט, רעייתו של צבי הר, אמם של אורנה ואילן, מחותנתם של אלי כהן ואלזה חלק, סבתא מאושרת לאהרוני ושירן, שחר ואוריאן, תום טליה עדי ותהל, סבתא רבא גאה לנינים נועם צבי ואורי נפטרה לבית עלומה. 1931-2024.

יהי זכרה ברוך.