התעוררות? מאוחר? לא מעניין את החותמים על הפוסט הנ"ל ומפיצים אותו בכל הכוח. הרשת גועשת. ההפגנות הן מוצר מצוי בשוק הבטלה, מי שאין לו מה לעשות, או שיש לו ובכל זאת רוצה להביע עצמו, יוצא לרחוב. זה נכון, זה טוב, זה חיובי אבל... ,אנחנו עם ישראל דורש מהקבינט המלחמה להוציא תקנת חירום לאסור מחאות והפגנות בשעת מלחמה!! בזמן שילדינו נלחמים ונהרגים (חלילה) אנחנו במלחמת קיום מבית ומחוץ. לשתף בכל הכוח".
כן המקום להוציא תקנות אינו בקבינט, המקום הוא הכנסת והניה הזו צריכה להיות מופנית לכנסת ישראל בה יש לפחות 110 תומכים פוטנציאלים. מתוכם אגב שניים משלנו כאן בבית שמש. החותמים (ושמותיהם ברשת) מבקשים להפיץ בכל הכוח. בכל מקום, בכל אתר, בכל דף פייסבוק חייבים לזעוק את הזעקה בקול גדול, שתגיע גם לאזני אטומי הלב שמדינת ישראל, מצב הרוח שלה, או בכלל כל הוויה נסב סביב הלוחמים ובני משפחתויהם. מי שלא ידע רגע דאגה של הורה או בת זוג מוזמן לצאת לשמוע ממשפחות שביניהם לוחמים שם.
ה'אבל' הזה חייב להדהד חזק. לא בכל שעה, לא בכל רגע נתון יכול כל אדם לעשות לנפשו מה שהוא רוצה. בודאי ברגעים בהם בנינו ובנותינו נלחמים תוך חירוף נפש בעזה, בצפון או ביו"ש. המלחמה שלהם היא עבורנו אנחנו. המלחמה שלהם שם לא מרצון היא, הם יצאו על כרחם להביא את החטופים הביתה, הם נמצאים שם לא בקייטנה ולא בנופש בחום, בגשם, בקור, או חום, תחת איומים סביבתיים, איומי r.p.g רקטות, מחבלים מסתתרים ואורבים, מתחת לאדמה או מעל.
שתפו
