שמואל גרינברג אינו זר למערכת הציבורית, הוא היה כאן שנים ארוכות בתפקיד נבחר, כסגן ראש ראש רשות (אבוטבול) כממונה על החן החרדי, כממונה על רשת המתנסים ובעיקר כעומד בראש מחנה תורני חרדי- מחנה דגל התורה.
היה צפי שאחרי 120 יום ואחרי כל ההתרחשויות הרבות כמו סדרת מינויים- ממנכ"ל ועד מהנדס, מראש מטה ועד יועצים לעמוד לפני הציבור באמצעות שולחיו נציגי העיתונות- אם יש כאלה- להציג תכניות, להציג אישים, רעיונות, כוונות. מדוע חושש ראש העיר שלנו להתייצב לפני העיתונאים ולהסביר מדיניותו? האם זה עניין של ביטחון עצמי, לא בטוח, האם זה חוסר גיבוש מדיניות? ייתכן. גרינברג פגש בעיתונאים בפעם האחרונה ביום כניסתו לתפקידו בעת שישב על כסא ראש העיר לראשונה. מאז חלפו 120 ימים, לא מצא לנכון לפגוש, להסביר, לעמוד לעיני הציבור ולדבר.
עליזה בלוך כינסה בראשית דרכה מסיבות עיתונאים באמצעות יועצה אז (פאסי) ואח"כ עם דפנה כהן נוריאל ורועי לחמנוביץ, לעיתים פעמיים בחודש, לעיתים פעם בחודש ואחר כך זה גם נעלם לה... לפחות בהתחלה, להכיר, לשמוע, להקשיב. יש עיתונאים ששואלים ויש כאלה שעושים העתק הדבק, לא צריך לפחד לא מאלה ולא מאלה. אדרבא- מסיבות כאלה יש בהם ללמוד וללמד. ללמוד על כוונותיו ללמד על הקשיים והסיבוכים הקיימים בעיר.
גרינברג נשען היום על מחלקת דוברות שהצטמצמה בשליש, תחילה היה נראה שיש יועץ תקשורת שאף פתח קבוצת דוברות ואליה צירף עיתונאים מהעיר ומהרשתות. אחרי כחודשיים מכניסתו של גרינברג לתפקידו קיבל פניה מהאופוזיציה לבירור מקור שכרו של היועץ. ומאז נאלמה הקבוצה, ונעלם גם האיש. נותרנו עם שני שליש במחלקת הדוברות, שמספקים הודעות למי שמבקש העתק הדבק -הרבה, למי שמבקש לדעת לעומק מעט מדי.
אז לא מגיע לנו העיתונאים ולציבור להכיר מה מחשבותיו ומה כוונותיו של שמואל גרינברג? לשמוע אותו בלי מחיצות, בלי ייפוי וטיוח בידי מקצועני מילים. לשון מחוברת ללב ולמוח פולטת לעיתים מילים שמקצועני המילים חושבים שהן מיותרות, לעיתונאים חדי המחשבה מלמדים טוב טוב האם גרינברג מהווה תקווה או אכזבה.
ר"ח אלול מתקרב בצעדי ענק, הנה סיבה טובה לזימון מפגש עם העיתונאים, להסביר, ללמד, להפגין היכרות עם מערכת החינוך עליה הופקד.
טוב יותר אם גרינברג יפריד בין ערב שנת לימודים לבין התנהלות העיר בעניינים האחרים היותר עקרוניים, למשל תוכניות בניה, תוכניות תעסוקה, תוכניות טיפוח סביבה, תוכניות תיירות, הקמת מנהלות וכו. יקיים אחת בערב שנת הלימודים ואחרת בנושאים הבוערים.
וגם למשל להציג בפנינו את מי שמנהל את העירייה - אוהד שגב, מנכ"ל עירייה, איש עכו. מי מכיר מי יודע. אם שמענו הכרזות מפיו הריהם ציטוטים מעובדים בידי שרשרת דוברים מקצוענית שתפקידה ללטש ולחשוב על כל מילה שנכתבת ומיוחסת לכבודו.
למשל רבקה רביץ- ראש מטה אישי שלה השפעות גדולות על עיצוב יומו הציבורי. מה, איך, מתי היא מספיקה לעשות מה ואיך. ובעיקר איך היא הגברת מתאמת לוח פעילותה ועבודתה. רביץ היא אשה אם לילדים רבים ברוך השם, אשתו של פוליטיקאי שעומד בפני סערות פנימיות, מרצה במכללה ובודאי עוד עיסוקים משפיעים למשל מעמד האישה, קבלת עובדים, פתרונות לסבכים קואליציוניים, ויש לא מעט. פשוט להציג- לשמוע קולה, להתרווח בכורסא מולה ולהקשיב לה. אם היא יודעת לעמוד לפני סטודנטים- אישית, אשמח לשמוע ממנה כיצד היא רואה את עתיד העיר הזו.
למשל- לשמוע ממנו, מראש העיר ירום הודו על תפארת בחורים- איך הוא מתכוון להשפיע על גיוס לצה"ל אם בכלל. על איכות חיינו בניקיון, האם למשל ירצה להמשיך ביוזמת יום הניקיון העירוני שיזמה קודמתו, האם הוא ירצה להמשיך להשפיע על שינוי תדמיתה של העיר – יוזמה ברוכה מקודמתו.
למשל אם הוא מתכוון בסוגיות הקשות והמורכבות בעיר והנסתרות כמו הגידול המואץ במספר האוטיסטים בעיר. תקציב מלא חורים כגבינה שוויצרית, עם הלוואות וגירעונות שלא ברור מניין יגיעו הכספים לכיסויים.
לא חסר לו על מה לעמוד ולדבר בפני העיתונאים. אגב, מידת הדדיות יש במסיבת העיתונאים, שם יבחן גם גרינברג מי אלה שכותבים ומקשקשים ומלקקים ומי אלה שמבקשים להציף בעיות קיומיות לטובת כלל התושבים. מחכים לשמוע על שינוי.
שתפו
