אני לא יודע איך אתם מציינים את יום שמחת תורה, אני השנה, השנה הראשונה למלחמה הארורה שגבתה מאיתנו יותר מדי דמים, אשמח באופן שונה לגמרי. ארקוד עם ספר תורה ביד, אחזיק בספרים, אנשק, אחבק ובעיקר אתפלל- אנא הצליחה נא, אנא הושיעה נא.
התורה נצחית, לעולמי עד, לנצח נצחים. זכות גדולה שניתנה לנו, ויותר ממה אשר אנחנו שמרנו עליה, היא שמרה עלינו, כעם, כאומה. בהוראותיה וציוויה ידענו לשמור על הזהות, על האמונה, על מה שאנחנו, עם מלא חכמה ודעת, עושר תרבותי, כבוד לזולת, עזרה לחלש. תורה אשר נתנה לנו את השבת- הזכות הסוציאלית החשובה לבני אדם.
מחר אעלה לתורה לקיים מצווה חשובה בשמחה מאופקת, ויחד עם זאת אזכור את השוטרת סמל שני רוז איידה (רות אלישבע) לובין שנפלה בקרב ביום כ"ב במרחשוון תשפ"ד (6.11.2023) בת עשרים בנופלה. אתמול חל יום אזכרת ה-11 חודש לנפילתה. ביה"ס שלנו (שומרי שבת) בעידוד ובהסכמת מורנו הרב שלמה סויסה אימצנו את שמה כחלל צה"ל אשר נפל במלחמה ומזכירים אותה בעליות לתורה ובתפילת אזכרת נשמות בכל שבת, בכל הזדמנות.. נפלו עוד רבים, רבים מדי, יקרים, אהובים כולם. רוז איידה לובין היתה אורחת קבועה בשנה האחרונה בבית הכנסת שלנו. לא הכרנו, אבל היא חדרה ללבנו במעשה גבורתה ובדרך נפילתה. רוז נלחמה בקיבוץ סעד- בעוטף, ונהרגה דווקא בירושלים. סמל-שני לובין הייתה לוחמת בודדה שעלתה בגפה לארץ באוגוסט 2021 מארה"ב, והתגייסה לשירות קרבי במג"ב במרץ 2022. עם סיום הטירונות היא שובצה בגדוד העיר העתיקה במג"ב ירושלים. היא התגוררה בקיבוץ סעד שבעוטף עזה. "לוחמת אמיצה, מקצועית, ערכית, חברותית, חייכנית וטובת לב, החפצה לעזור לכל אדם. היא הייתה הראשונה להירתם לכל משימה למען הגנת המדינה כך סיפרו חבריה במשטרה, חברים שהכירוה מקרוב.
ואנחנו , מחר יחד עם השמחה, עם הפיוטים לכבוד התורה, נזכור את נשמתה של הצעירה הגיבורה- אחת מגיבורות הדור החדש. רוז לובין כמו חנה סנש, כמו אנה פרנק, כמו גיבורות התנך- רבות מופיעות בייחוס לאביהן, היא רוז אלישבע איידה רות לובין הי"ד
שתפו
