לראות ולהרגיש כי קרוב- מסע בעוטף

מיד לאחר חלוקת התעודות לתלמידים, יצא צוות המורים של ישיבת אמית נחשון לפסק זמן חינוכי מטלטל, למסע בעוטף עזה, שהסתיים בתקווה גדולה.
במתחם מסיבת נובה, פגשו את רמי דוידיאן, שסיפר כיצד סייע להצלת מאות צעירים מהמתחם. משם המשיכו לקיבוץ ניר עוז ושמעו עדות מצמררת מאמוץ, תושב הקיבוץ, ששיתף אודות כמות הנרצחים והחטופים המחרידה בטבח שמחת תורה.
על אף התחושות הקשות, שאבו המורים תקווה מהמשפט שמתנוסס על דגל הקיבוץ "לא עייפי דרך כי אם מפלסי נתיב", שמבטא את רוח החלוציות והנחישות של חבריו, אשר למרות הקשיים והאתגרים, המשיכו וממשיכים לסלול דרך חדשה ולהתמודד עם המציאות המורכבת.
"המראות, הסיפורים, השקט הכואב של המקומות שחוו טרגדיה—כל אלה נגעו בנו בעוצמה". סיכם זאת רכז שכבה ט', הרב אהרון כהן והוסיף: " באותו יום איש לא הגיע להציל את אנשי ניר עוז. התוקפים השתוללו במקום ללא מפריע, עד שפשוט החליטו ללכת מעצמם. אך ככל שזה נשמע בלתי נתפס, הייתה שם גם תקווה, כמו בהסתכלות על עץ ערום בשלכת. אתה יודע שיש תקווה, ומהשבר הזה—שראוי להעמיק בו—תצמח תקווה גדולה".
הרב איתי וייס, ראש הישיבה: "הביקור בניר עוז היה עבורנו מסע אל לב הכאב והתקווה. פגשנו מקום שספג טרגדיה בלתי נתפסת, אך בתוכו עדיין מפעמת רוח של נחישות ואמונה. הרוח הזו מלמדת אותנו שהכוח להמשיך טמון בלבבות, ושגם מתוך האפלה ניתן למצוא את האור שמוביל קדימה. המסע הזה חיזק בנו את ההבנה שהערכים שאנו מנחילים לתלמידינו אינם רק מילים, אלא מצפן לחיים של עוצמה ומשמעות''.