מי יטפל וידאג לילדה הזאת?

שרה (שם בדוי) היא ילדה בת 14, לא תעשה מחר את דרכה לכיתה במסגרת החינוך הרגילה בעיר בית שמש. שרה נמצאת בבית ללא מסגרת לימודית כבר למעלה מחצי שנה. היא מרבה לצאת מהבית, יוצרת קשרים עם בנים, ההורים מרגישים שהיא מסכנת את עצמה באופן ממשי, ואין להם שליטה עליה.

כדי להבין עמוק יותר את סיפורה של שרה, כדאי להביט אל גיליון סיכום אשפוז באחד מבתי החולים אותם פקדה בשנים האחרונות. הילדה/הנערה סובלת מפוסט טראומה, ליקויי למידה ונזקקת לטיפול תרופתי.

עוד קודם לכן במוסד החינוכי בו למדה הילדה בכיתה ד הבחינו אנשי החינוך במסגרת בקשיים לקבל סמכות אנשי הצוות, לעמוד בכללים ובגבולות ובעיקר בילדה עם עוצמת כעס גבוהה מאוד המתבטאת בהתנהגות אלימה, צעקות, קללות, ואיומים בלא מחשבה על התוצאות האפשריות. הילדה נפלטה מאותה מסגרת ועברה למסגרת אחרת, בתקווה ששם יימצא המקום לטפל בה ובהתנהגותה החריגה. גם שם לא מצאה את עצמה ואת מקומה, והצוות החינוכי המורגל למערכת חינוך רגילה לא מצא את הכלים והנוסחה להתמודד עם הבעיות שעוררה הילדה. ואם לא די בצרותיה שלה הנה עוד 'צרה' שנפלה עליה ממקום אחר.

לפני שנה עברה הילדה הטרדה מינית. הילדה נפגשה במספר חודשים עם קרוב משפחה והפגישות נשאו אופי מיני של ניצול. סביב תקופה דו מדווח על שינוי בהתנהגותה, הסתגרות, לבישה של בגדים רחבים, התעניינות בבנים ועוד. לפני מספר חודשים עשתה ניסיון אובדני ע"י נטילת כדורים שהתרחש על רקע רומנטי. בעניין ההטרדה המינית לא הוגשה תלונה במשטרה אך דווח לרשויות הרווחה. בכיתה ז' עברה לפנימייה אך בשל אופי הנערות בפנימייה האם החליטה להוציאה משם ולחפש לה מסגרת אחרת.

הנערה אושפזה לטיפול פסיכיאטרי ואולם גם ניסיון זה לא צלח אחרי לילה אחד נאלצה האם לקחת את הילדה מהמסגרת בה שהתה. האם מבטאת חוסר אונים, וייאוש. הרבה ייאוש. מרגישה שאין מסגרת טובה עבור ביתה הובהר לאם כי הנערה זקוקה למסגרת שומרת עם פרופיל של טיפול בהפרעות רגשיות והפרעות התנהגות.

גם מוסד רפואי זה המליץ מה שאחרים הבינו והמליצו קודם לכם, שרה נדרשת למסגרת חוץ ביתית.

בינתיים הילדה ממשיכה בדרכה. היא יוצאת למועדונים ומבלה במועדונים למבוגרים. מאחד מהם הוצאה בכוח ע"י אחיה הגדול הגיע עם חברים ומצא אותה בגילופין. בשבוע שעבר התקשרה משטרת ישראל לאם והודיעה לה לבוא לקחת את בתה מגן סאקר בירושלים שם היא בילתה עד שעות הקטנות של הילדה. הדובר המשטרתי באותה סיטואציה 'איים' כי אם האם לא תגיע ליטול את בתה, תימסר הילדה למוסדות רווחה מטפלים. "הלואי, זה מה שאני רוצה והילדה צריכה". כמובן שהמשטרה לא עצרה את הילדה והאם נדרשה לנסוע באמצע הלילה להביא אותה לביתה.

סיפורה של שרה מוכר למוסדות הרווחה בעיר. הוא מטופלת על ידי עו"ס מאגף הרווחה בעיריית בית שמש.. "קיבלתי את ההודעות מכם", כותבת העו"ס באגף הרווחה להורים המודאגים במייל.." בהחלט נשמע מאד מדאיג וכי מצבה של שרה ממשיך להתדרדר. אני מנסה לעשות ככל יכולתי למצוא עבורה פתרון מהיר ככל האפשר"..

"כפי שאמרתי לאמא ביום חמישי, ניסיתי ליצור קשר עם מפקחת על צופיה בבקשה לשאול מתי תוכל להשתלב שם, לצערי היא לא ענתה לי. בנוסף שוחחתי עם עו"ס מחוזית לחוק הנוער וביקשתי את עזרתה בכך. לגבי הבית בטירה והמנהלת - אני אכן מכירה אותה ואת המסגרת. מדובר במסגרת מאד טובה, אך השאלה אם הם אכן מתאימים לשרה. היא לא מסגרת סגורה ושרה יכולה לברוח ממנה.. אבל בהחלט כדאי לבדוק את זה".

כל זה לפני כמעט שבועיים. ההורים מותשים, דואגים, בוכים וזועקים. בלית ברירה הם עירבו את התקשורת המקומית. הם משוועים לעזרה. מנהל אגף הרווחה ניסה וגילה כי יכולותיו מוגבלות. הוא תלוי הרבה בחסדי מקומות אחרים שיסכימו לקבל את הנערה. ראש צוות באגף ועו"ס לחוק נוער מודעת לסיפר. היא אמורה הייתה להתקשר לעו"ס המחוזית על מנת לבקש כי ילחצו על כניסה לצופיה.

כאמור כל זה לא עזר ולא נמצא הפתרון.

במקביל האם מגלה מסירות אין קץ ויחס דואג כלפי בתה. ניסתה כל דרך, כמעט כל דרך, היא פנתה ביוזמתה למוסדות, היא פנתה לטיפולים רפואיים כדי לסייע למצוא מזור לילדה. והילדה ממשיכה בסורה. באחת השיחות בין האם לביתה העלתה האם את חששה לחייה של הילדה. "יאנסו אותך, יהרגו אותך." ומה השיבה הילדה? "אני אוהבת את זה... זה מה שאני רוצה".

הנערה פוקדת את הבית למספר שעות, מחליפה בגדים ויוצאת שוב לשוטט עם חברות. מפליא? מתברר שיש לא מעט בנות כאלה ברמת בית שמש. ..

וועדת השמה של עיריית בית שמש התכנסה ודנה בסיפור של הילדה. הנה החלטתה: הוחלט שהילדה תלמד במסגרת חינוך מיוחד. סוג כיתה מומלץ לשיבוץ, כיתה בה לומדים עוד ילדים עם הפרעות התנהגותיות וועדת ההשמה היתה צריכה להודיע על המוסד החינוכי המתאים.

כאמור בהתערבותנו אצל משרד העבודה והרווחה בירושלים קיבלנו את התשובה הבא: "יש טיפול מאוד אינטנסיבי בילדה, יחד עם האם והילדה אמורה להיקלט במסגרת בימים הקרובים". והוסיפה הדוברת: "האמא סירבה לכמה מסגרות שהוצעו לבת שלה. בימים הקרובים, יש פתרון ואני מקווה שהמצב ישתפר". זו התשובה שקיבלנו לפני מספר ימים.

האם לחוצה עד מאוד, ממש , ממש מותשת ובוכה. כל יום עבורה נראה נצח והיא יודעת, רק היא יכולה להבין זאת, כל יום שהילדה לא במסגרת טיפולית, מרחיק את הסיכוי להוציאה מהמעגל המסובך הזה בו היא מוצאת.