תנסו לחשוב מה ילד בבי"ס לוין הרגיש אתמול בבוקר, בתחילת שנת הלימודים, השעה בה כל ילדי ישראל החלו את שנת הלימודים תשפ"א. באותה שעה, בה כל ילדי ישראל חוגגים ומקבלים בברכה את חבריהם החדשים לביה"ס, תלמידי ביה"ס לוין, החלו בשגרה את היום הראשון. אין שמחה למצטרפים חדשים, יש רק מחשבה אחת, איך עוברים את היום, כמו כל השנה הקרובה, כדי להסתלק מהמגרש הזה.
תנסו לחשוב איך הרגיש אותו ילד שידע, שלא רחוק ממנו, מרחק פסיעה, מבקר נשיא המדינה ראובן ריבלין. חוויה פרטית של כל ילד מתבגר לראות את כב' הנשיא ולהתרשם מדמותו מקרוב וגם מרחוק. והוא, התלמיד, הבוגר שנגזר עליו לנעול את שערי ביה"ס בסיום שנת לימודים, אפילו אינו יכול לצאת לעמוד בצל, לנופף לו לשלום מרחוק. כמה עצוב.
וכמה עצוב עוד , שהנשיא לו ידע שמדובר בי"ס שסוגר מעגלים, בודאי היה נכנס לברך ולעודד. הרי זה תפקידו, אחד מתפקידיו של הנשיא לנחם אבלים, לעודד נופלים, לזקף כפופים. תלמידי לוין מרגישים כך, נופלים, כפופים.
כותב לי אחד מאותם אנשים כואבי סגירתה של מערכת בבית שמש שיודע מה מתרחש שם מאחורי הדלתות הסגורות. "היום ביקר כב' הנשיא בבי"ס 'גשר' שקם בתוך בי"ס לוין. אסרו על התלמידים לצאת וסגרו אותם בכיתות. אפילו את טכס פתיחת שנה"ל עשו בתוך המבנה שחס ושלום לא יראו אותם".
ומוסיף בחריפות: " את התלמידים מישראל השנייה הצניעו.". עם תחושות כואבות קשה להתחרות.
הכותב שמבקש להישאר עלום, שואל: "האם היה קשה לראשי העיר להוביל את נשיא המדינה לבקר גם אותם. ואם הוא לא, אולי זאת שהובילה את הנשיא, כב' ראש העיר. ואם היא לא יכולה, אולי אחד משלוחיה, מנהל האגף, הממונה על החינוך, או אפילו רכזת הקייטנות בעירייה. העיקר שמישהו יגיע לשם. יעודד, יברך וילך".
שתפו
מה הפלא ? כשהכל אבל הכל !! בעיר זה יחצנות כך זה נראה נתפלל לימים טובים של עשייה אמיתית לא מתוך אגו ורצון בלתי נגמר לפרסום
לעליזה בלוך חשובה יחצנות המנפחת את האגו העצום שלה ומשביע דחף בלתי נשלט לפירסום.את אלו היא לא מצאה בבי"ס לוין הוותיק.בושה שאשת חינוך כמותה נהגה להתעלם מתלמידי המוסד.
לפעמים השלומאליות בעיריה מביכה,כל כך הרבה בעלי תפקידים ולא מצאו לשלוח אחד מסגני ראש העיר? או בעל תפקיד בכיר בחינוך? הבעיה מתחילה שלפעמים " הראש" לא מתפקד ולא מבין כמה הוא פוגע בפילות שהוא עושה או בפעילות שהוא לא עושה,אולי ההתעסקות בפוליטיקה המקומית לא נותנת לחשוב בבהירות...