אנחנו אלימים. נקודה

אנחנו אלימים. נקודה.

אנחנו אלימים, אנחנו.
זה בפוטנציה. זה בצופר. צופרים צופרים בסיזיפיות אומללה בתוך פקק פוקק, פתאומי. צופרים ופורקים מטען. זה צופר ופורק מטען מביתו, מבנו המתסכל, וזה צופר ופורק מטען בעטיו של עמית מאוס, חמוץ ארשת קנטרנית, וזה צופר ופורק מטען מההלוואה שלא אושרה לו מול דלפק פקיד נטול סנטימנט. כך נערמים ומצטברים המתוסכלים למיניהם עם מטעניהם, ועם אפקט מתסכליהם, כך, בעיסה עכורה אחת של אופורטוניסטים לא נשלטים, שמצאו את שעת הכושר להשתחרר ממועקתם האישית. זו, כידוע, אין לה ולא כלום עם הגורם הפוקק בנסיבות אספלט אופייניות.
אנחנו אלימים, אנחנו.
מגייסים אסוציאטיבית את הסיבות הרחוקות והמרחיקות, ותופרים אותן למקרה הנדון בזמן אמת. כך, לדוגמה, עשוי מאן דהוא, מסוכסך ותיק לא נלאה עם שכנו הלא אהוד, לתפוח פי מאה מנפח הבעיה הספציפי שנזדמנה לו ולהחמיר את ממדיה, ויותר מכך, את תוצאותיה ההרסניות, שהתפטמו והתלקחו בהיעדר פרופורציה של אנשי יישוב שקולים ומפוכחים. אנחנו אפוא מערבבים, מערבלים ומתערבלים. הצעקה היוצאת מפינו מעתיקה את עצמה ממציאות קיימת, ומתבייתת במציאות חדשה ש'נזקקת' לה. אנחנו תוססים, מטושטשים, לא יודעים בין ימיננו לשמאלנו, נורמטיביים ביום יום שלנו, עד לפרצי הפתע של חומרי תרעלה שקיננו בנו ימים ועשורים ויובלות.
וכך עשוי מקרה שולי, שאיש אינו מייחס לו משמעות וחשיבות בעת התרחשותו המינורית, לתפוח לכדי טרגדיה, למרבה התדהמה של מגלגלי עיניים מופתעים, שלא ייחלו ולא פיללו ולא העלו על דעתם שכך יתגלגלו ויתגלעו העניינים, וכך ייראו פני הדברים, שלא לדבר על חכמים שלאחר מעשה, שבחכמת ה'בדיעבד', כדבר המשל, ראו את הכתובת על הקיר. אלה כנראה ראו את הכתובת על הקיר, אבל הקיר המדובר חסם אותם מלהתנהל הלאה במעגלים הרלוונטיים.
כך או כך, אתה ואני עדים לעובדת היותנו אלימים באלימותנו השקטה, הרמוזה, באלימותנו המתפרצת, באלימותנו המידרדרת, בנפול חלוק הנחל מקצה הצוק המיתמר. למרבה הצער ואף הדאבון ואף החרדה, כך זה מסתמן בבית המרקחת, כך, בחדר המיון, כך, כמובן, על הכביש הקודח והמקדיח, וכך במוקדי חיכוך מזדמנים וקבועים.
אני חווה, אני עד שמיעה וראייה, אני מאייש זירות חדשות לבקרים בהתנהלותי היומית, ובסדר יומי העמוס, שכולו אנשים ועוד אנשים ועוד אנשים, לא בלי גילויי מרפקנות מבקיעי צלעות בסבירות מתגברת.
כך, כאמור, בסניף קופת חולים, שואג ומטיח וצווח מטופל תזזיתי על רוקחת חיוורת שנמצאה אשמה בכל צרותיו ובעיותיו ומשבריו. זו, הרוקחת, נאלמת, ורואה בעיני רוחה את הדיווח הטלוויזיוני האחרון מאירוע הדקירה האחרון, במסדרון סניף עמית שעלה לכותרות מאדימות לא מכבר.
ועוד קורטוב מהאקטואליה הארצית: חובשת מד"א שמוצאת עצמה אפרקדנית בבית חולים, רק משום שבעלה של המטופלת התערב בשיקול דעתה המקצועית, באמצעות חרטום נעלו הבועטת... ואתה, הצופה, המולקה, חבוט בנליה דוקרנית, מהנהן חסר אונים אפילו מפוחד משהו להשתרבב בסבירות גבוהה למניין הסטטיסטי של נפגעי השנה הנבקעים.
זו אווירה. זו האווירה. לא מספר הנפגעים והפוגעים, כמו הקלות שבפגיעה וכמו איכות הפגיעה, דוגמת להב הסכין הדוקרת, חודר עוד ועוד לרקמות הפנימיות של תרבות הפלילים הסכינאית. זו, כידוע, מתעטרת ומתפארת בעדכוני דו קרב תורן מהזירות הנחשקות.
אבל לא רק גילויי האלימות הידועים, המדוברים והנבחרים.
גם גיבורי על אלימים, שכותרות העיתונים המובילים מתהדרות בהם, בהיותם ציידי רייטינג טובים ומשובחים - הלא הם ראשי ארגוני הפשיעה. התואר המחמיא ממליך, מכתיר, משכיח את העבריינות הסלבריטאית המחליאה והמרתקת בעת ובעונה אחת. כן, כל מי שצופה, מתבונן בפניו של ראש ארגון פשע, נתקף אימה ופחד. הידיעה הברורה, המובנת מאליה, שהאיש החולש על חבורת עושי דברו המקצועיים, היא לבדה משתקת אותך. האיש המשניק עשוי להיות בעל קומה נמוכה, חייכן, חביב, פוטוגני, מגולח למשעי, אבל דווקא הרוגע שלו מעתיק נשימה, מצמית, משום שהוא, ראש ארגון הפשיעה, התמסד בתודעה, לצד שורה של איייטמים אטרקטיביים מובנים מאליהם. משום שבעיניהם של צרכני מדיה ממוצעים, עשוי הרא"פ (ראש ארגון הפשע) בהבל פיו, בקריצת עינו האחת, לקבוע בנקל את תוחלת חייך. משום שהוא בניד עפעף אחד מערער תרתי משמע את יסודות ביתך הניצב לתלפיות... אנחנו שרויים באלימות, מריחים אלימות, מריחים דם, ולעתים, סביב זוג מתלקחים נוהמים והמהמהמים, נוצרים מעגלי סקרנות של המריעים והצוהלים בקריאות עידוד נוסח: 'לא ראינו דם, לא ראינו דם!' או, לחלופין, בוחרים להימלט ממוקד ההתחככות היוקד ומתלהט, להקטין ראש, להפקיר את הזירה המאיימת, ולא להכניס את ראשך הבריא למיטה חולה.
האלימות התמסדה והתפשטה. התפרצותה האפשרית היא היא הלא מדידה, הלא סטטיסטית, היא היא המרשימה בעצמתה השקטה. הקרקע בוערת תחת סולייתך השכם והערב, ואין מושיע, שכן באחת אתה הופך למועמד ריאלי לסנוקרת פוטנציאלית, לא משום לא משום שאנו מתנהגים ונוהגים באלימות, אלא שום שאנו אלימים. הדפוס כבר התקבע, כבר השתלט, כבר התנרמל, כבר התביית במעטה הפוטנציה, וכל שנותר לעשות זה לפקוע ולבקוע ממנו בדרך לא לדרך, עד לחדר המיון, שגם הוא עשוי להפגישך, נפגע האלימות בפועל, עם פוגעיך האלימים בפוטנציה, רחמנא ליצלן.
מעגל קסמים במופע אימים נטול קסם