העלאת מודעות האלימות לא רק בקרב הציבור אלא גם בקרב הנשים עצמן

בשביל מכה קטנה צריך להתגרש?
משפט זה מתוך ההצגה "רצח בהסכמה" מהדהד בי מהבוקר.
כולנו שומעים על מקרי הקצה.
על הרציחות, על הגברים אשר ניהלו כת מאחורי שערים נעולים.
אבל רוב רובם של מקרי האלימות הם סמויים יותר מעין הציבור. ולעיתים נעלמים אף מעיני האשה עצמה.
השבוע צפיתי בשני פרקים מסדרת הטלויזיה "העוזרת". שם האשה בורחת מבן זוג אלים ומשוכנעת שהיא איננה קרבן לאלימות כי הוא לא הכה אותה- הוא רק הכה כל כך חזק בקיר שאגרופו פער בו חור ממש צמוד לראשה. הוא רק ניתץ בקבוקי זכוכית לכל עבר כך שגם יומיים אחרי זה היא מצאה שברי זכוכית בשערות ראשה של בתה... אבל היא לא קרבן אלימות (לטענתה).
אתמול שמענו עדות מאשה שהיא עגונה כבר 14 שנה, אשר סיפרה כי בתחילה סברה שהיא לא סובלת מאלימות- הרי אשה טובה עושה רצון בעלה, נכון? היא צריכה לעשות מה שהוא אומר, אם יש לה רצון אחר- זו אשמתה, זו לא אלימות...
יום המודעות לאלימות כלפי נשים הוא יום חשוב מאין כמוהו- להעלאת מודעות לא רק בקרב הציבור אלא גם בקרב הנשים עצמן, קרבנות האלימות. נשים השבויות בשבי חשוך ועמוק כל כך שהן אפילו לא רואות את זה.
שמעתי השבוע במסדרונות העיריה מפי בכירים מאד הערות שונות לגבי ציון היום הזה.
נאמר לנו שלא נעים לשמוע על אלימות על הבוקר (ולכך אני עונה שבאמת לא נעים כשבעל רוצח את אשתו בבוקר)... נאמר לנו שאין אלימות, יש קומץ של אנשים אלימים, שיש אלימות גם כלפי גברים וילדים... נאמר לנו שיש גם סרבני גט, לא רק סרבניות... נאמר לנו שיש כל כך הרבה אור בעיר, למה להאיר דוקא את הפינות החשוכות...
אז צר לי אבל אני חושבת אחרת.
נכון, יש אלימות כלפי גברים. אבל גם במאה ה21, ולמרות המאבקים הפמיניסטיים אשר הניבו פרי במאה האחרונה- מה לעשות, מרכז הטיפול באלימות במשפחה באגפי הרווחה מלאים בנשים. מעל 90% מהקרבנות הן נשים.
ולמרות שאכן יש סרבניות גט- בסופו של דבר אלה הנשים שנשארות עגונות וכבולות בנישואין ריקים מתוכן, מנועות להמשיך בחייהן ולפתוח בפרק ב. הרי הגברים יכולים תמיד לשאת אשה שניה בהיתר 100 רבנים וגם בלעדיו...
ואם אנחנו נתיחס "רק" למקרי הקצה- רק ל"אלימים"- הרי שנחטא למטרה. כמה מאיתנו יודעים לזהות רוצח בפוטנציה? כמה מאיתנו יודעים לזהות סרבן גט? אדם ש"רק" מסרב לאפשר לאשתו להחזיק בכסף או כרטיסי אשראי? אדם ש"רק" מקנא לאשתו עד כדי כך שאסור לה לצאת מהבית עם חברות?
האמת היא, שאין לנו מושג מי הם ה"אלימים". הם נראים כמוני, כמוך, הם השכנים שלנו, הקרובים שלנו, החברים שלנו, גבאי בית הכנסת, עורך הדין המעונב, הפרופסור שמופיע כל הזמן בטלויזיה, הסופר המוערך, אפילו לפעמים הבנים שלנו.
אז היום אני אומרת בקול גדול:
אנחנו מציינים היום את יום המאבק באלימות כלפי נשים. אנחנו חושבים שציון היום הזה, דוקא הוא מהווה אור ותקווה. כי ככל שאנחנו כחברה נאיר את פניה של האלימות ונעודד נשים לצאת ממעגל האלימות- כך נביא לחברה טובה יותר.