נכס העומד ריק לא נהנה מהשירותים העירוניים המוענקים בסביבתו אולם הרשות המקומית דורשת את תעריף הארנונה המלאה. מתברר כי בעלי נכסים ריקים יכולים להפחית את תשלום הארנונה בעשרות אחוזים ולחסוך מאות אלפי שקלים בשנה
צו הארנונה טומן בחובו שורה ארוכה של שימושים אפשריים לנכסים המצויים בתחומיה של הרשות המקומית, אולם שימוש כגון "היעדר שימוש" אינו כלול בו. אחד הטעמים לכך הוא הצורך לתמרץ בעלי נכסים להשכיר ולהשמיש את נכסיהם, מסיבות חברתיות כלכליות וציבוריות ברורות, וזאת בהנחה שהם אכן ראויים לשימוש.
כיום, מס הארנונה דומה בעיקרו ל"מס ישיר" המוטל על התעשרות או רווח שנוצר בידי הבעלים. באופיו, מס הארנונה הינו טהור, ואין זיקה הדוקה בין התמורה שניתנת לבעל נכס לבין השימוש שנעשה בהכנסות ממס זה.
בעל נכס העומד ריק אינו נהנה מהשירותים העירוניים המוענקים בסביבתו דוגמת פינוי אשפה, ניקיון, שמירה ותשתיות. ובהתאמה, אין הוא מעמיס נטל על התשתיות העירוניות בהיבט זה. לפיכך, עולה השאלה האם בעל נכס שכזה צריך לשלם מיסים בשיעורם המלא כאשר אין הוא מפיק כל הנאה מהנכס, והוא אינו כלל מממש את הפוטנציאל הגלום בו?
למה הדבר משול? לאדם שאינו עובד אך נדרש לשלם מיסים על הכנסה תיאורטית שיכול היה להפיק, אילו היה עובד. כשם שאין כל היגיון בכך שהשלטון המרכזי יטיל מס הכנסה על אדם שאינו מועסק, וזאת באותם השיעורים שהוטלו עליו בתקופה בה עבד והפיק הכנסה ממשלח ידו, כך אין כל היגיון בכך שהעירייה תמסה בעל נכס במיסי ארנונה גבוהים בשיעורם המלא, מבלי להתחשב בעובדה שהוא אינו מפיק כל הנאה מהנכס, על אף שזהו אינטרס ראשון במעלה עבורו.
ברור כי בהיעדר השכרה או שימוש עצמי בנכס, בעל הנכס מפסיד פעמיים – פעם אחת הפסד שנגרם בשל אובדן דמי שכירות אפשריים או היעדר הפקת הכנסה כתוצאה משימוש בנכס, ופעם שנייה בשל תשלום מלא ובלתי מסויג של מסי הארנונה בלא שנעשה כל שימוש בנכס.
כיום, ממסות רשויות מוניציפליות נכסים ריקים על פי תעריף מלא, כאשר ברוב המקרים הנישום כלל לא מודע לזכותו להשיג על דרישת התשלום של הרשות, ובכלל זה, לקביעות בתי המשפט שריככו את הדין בנושא חיובם של נכסים ריקים שניתן לעשות בהם שימוש (וזאת להבדיל מנכסים שאינם ראויים לשימוש/ הרוסים).
עפ"י ההלכה השוררת כיום, ניתן להפחית באופן משמעותי את חיובי הארנונה בגין נכסים ריקים שלא עושים בהם שימוש, וזאת על-אף שניתן לעשות בהם שימוש, ויש לדבר משקל כלכלי משמעותי ביותר עבור הנישום. ההפחתה של מסי הארנונה יכולה להגיע לחיוב הנמוך בשני שליש מהחיוב השנתי הרגיל בו חב הנישום לפי תעריפי הארנונה הרגילים, אך יש לבחון כל מקרה לגופו.
בשני מקרים בהם טיפל משרדנו לאחרונה בנכסים המצויים במרכז הארץ, הופחת חיוב הארנונה השנתי של הנישומים בכ-63% ובכ-78%, בהתאמה, כאשר מדובר היה במאות מטרים של משרדים, שמחויבים בתעריף ארנונה מלא של כ-300 שקל למ"ר לשנה. הפחתה שכזו משמעה חיסכון של מאות אלפי שקלים לאורך התקופה בה לא נעשה בנכס כל שימוש, ובעליו למעשה לא מפיק ממנו כל הנאה.
הכותב הוא ראש מחלקת מיסוי מוניציפאלי במשרד עורכי- דין גינדי-כספי.
שתפו
