אליאור בביאן, חתן התנ"ך העולמי זכה בשבוע שעבר בתואר נוסף, אלוף האלופים. מרגש, משמח, כבוד גדול לו, למשפחתו ולכל מי שתמך בו והביא אותו עד הלום. בעולם, בכל תחום, לזוכה בתואר כזה יש מחיר להשאירו בעיר. מקום מושבו יוצא מגדרו כדי להיטיב עמו, כדי להותירו כאן, כדי לפתח דומים לו. כמה סמלי ש(אלי)אור הדליק בחג האור, עוד נר מסורת עתיקת יומין , נר התנ"ך.
עזבו רגע את הכבוד, מה יעשה יהודה בביאן בתואר כזה? עוד תעודה? אז גם אם אצל יהודה בביאן זו עוד תעודה, אסור שלעיר בית שמש, עיר מחוברת לתנ"ך שתהא זו עוד תעודה. בביאן זכאי, לא רק למסיבה ואו לכבוד, זכאי להרבה מעבר לכך. מה למשל? א. צריך למחוק את חרפת דרגש הלחם שהוענק לו בזכייתו הראשונית ולהעניק לו מלגת לימודים (אם צריך) ו/או מלגת קיום קבועה כך שיוכל לעסוק בלימוד וחקר התנ"ך למען עם ישראל ותושבי העיר. ב. אליאור בביאן יכול למלא תוכן בית שעצבות וקדרות שוררת בו, בית הבנים. הבית הזה יזכה בארחו את בביאן להתיישב בו בהרבה אור, אור יקרות שתלמידים ותלמידות יוכלו לעלות אליו ולרוות ממנו את צימאונם בחקר התנ"ך.
ערים רבות ברחבי הארץ ובעולם מתהדרות בנכסים פרטיים למיתוגן. עיר התנ"ך, זה משהו אולי פומפוזי מדי. ירושלים בירת ישראל זוכה לכבוד ויקר בשל היותה מרכז התנ"ך העולמי. לא ניקח מה ששייך לירושלים. אבל מה ששייך לנו- שייך לנו. אצלנו צמח אלוף האלפים, מנצח כל הדורות, גבר על כל החכמים והבקיאים בעשרות השנים בהם מתקיים חידון התנ"ך. אין עוד אחד כזה!!! יש רק אחד יהודה אליאור בביאן שמו.
לבית שמש גיבורים משלה. משמשון ועד המשלט המשותף, ממנוח ועד ג'ימי, מתל צרעה ועד עדולם, ממתיישבי המושבה הר טוב ועד בוני העיר החדשה. כל אחד כזה הוא עץ בשדרה. אליאור בביאן הוא אור יקרות מאיר על כל ההיסטוריה הארוכה, רבת השנים.
אסור שבית שמש תפספס את הגאונות הזו ולהסתפק במסיבה לכבודו. לא שווה דבר אם לא נלמד מהגאונות הזו ונצמיח כאן דור אוהב תנ"ך, דור ממנו יצא הניצן הבא שישחזר את הישגו מחר או בעוד כמה שנים.
שתפו
בינתיים אין תאריך למסיבה בלוח האירועים של העיריה
כל הכבוד ,אבל חידון התנך ,מבטא זיכרון ,ואין בו הממד של ההבנה ,זיכרון ושינון חשובים ,אבל אין שום בדיקה בחידון של רמת ההבנה.