באנו התרשמנו והתרגשנו- חוג לציור בפסגות השבע- יש עתיד לאמנות בעיר

עד שיוקם ואם יוקם בכלל אי פעם, ימשיכו חובבי האמנות להסתפק בתנאים של מתנ"ס פסגות השבע כדי לקיים חוג ציור. האמת, התוצאה מצויינת ואפילו מפתיעה לפחות על פי הכישורים המופגנים במסגרת החוג, מדובר באחד החוגים הנחשקים בעיר שבאיו נעים בין גילאי חמש ועד מאה ועשרים, ורק שיבואו.

כי עיר המכבדת את עצמה בונה מרכז אמנות ראוי, כולל הרצאות, כולל תצוגות מתחלפות, כולל ביקורים במוזיאונים שנים ברחבי הארץ, פעילות עשירה ומגוונת. לא רק לעמוד מול כני הציור המתקפלים לטובת הבאים בתור...

מוכשרים רבים בתחומי הציור יש בעיר, כבר בעבר היו כאן אמנים בעלי שם שהובילו במקצועיות מרכזי אמנות. פעם זה היה בית גיל, כיום הספרייה העירונית, שגדש פעילות בתחום האמנות והציור בפרט. מאז ימי אניטה קושניר לא מתקיים בעיר מרכז אמנות בתחום הציור ראוי לשמו. יש חוגים, ויש פעילות בתחום אבל לא כמרכז אמנות כמו בערים הגדולות, והמובילות בארץ ובעולם.

בינתיים מסתפקים במה שיש, ולא שיש טענות לאיכות, אדרבא, עם מורה מקסימה שמתאימה עצמה לכל גיל, לילדים כמבוגרים, כישרוניים בתחומים השונים.

ועולם הציור הוא עולם רחב, אין דומה שרבוט במכחול לצביעה בפחם, ואין צביעה בצבעי שמן בכלל דומה לצביעה בצבעי מים, לכן ולפיכך על המנחה להיות מוכשרת ומתאימה לכל צורך וכל אפשרות

טניה מקבלת היום לחוגיה מתחילים ומתקדמים, ותמיד היא מופתעת מהכישרונות, וטניה יודעת להבחין במי שבא אכן לצייר ולהתקדם. היא מקדישה לו בסבלנות את כל תשומת הלב, לכן אם תבדקו תמצאו קבוצות הבנויות בגודל כזה שיתאפשר להגיע לכל חבר/ה בחוג.

יש קבוצות הבנויות ממספר מצומצם בלבד של נוכחים, (ששה) עד קבוצות של 15 חברים.

תלמידי החוג מתברר באים באהבה גדולה לחוג, ברור גם למה. כי זה חוג שבר אליו רק מי שרוצה, מי של מתים לו מופרש או פורש לבד. מכאן גם הרצינות.

שיאה של העבודה השנתית מתקיים בתערוכה בה מוצגים כל עבודות היצירה שנוצרו במשך השנה. לעיתים אמן אחד, מציג שניים עד שלושה ציורים, ויש מוכשרים שאפילו יותר. התערוכה פתוחה כמובן לציבור לגירוי מצטרפים פוטנציאליים בשנים הבאות.

השבוע הציגה טניה את אחת העבודות המרגשות, שעומד מאחוריה סיפור עתיק יומין, הסעודה האחרונה. ההשפעה הסביבתית ניכרת, העולם הרבני בסעודתו האחרונה בימי מלחמת העולם השנה, בימי הגטו והשואה שלא יחזרו עוד. הציור עוד בשלבי עבודה אבל כבר מעורר התרגשות גם בקרב התלמידה ובם מצד המורה. ,היו לי עבודות רבות, כאן אני מעריכה את האומץ ואת העומק בהתמודדות בבחירת הנושא. נראה איך תהיה התוצאה הסופית.". אומרת טניה.

התרשמנו אכן שיש כאן יכולת ופוטנציאל, כי כנראה יש בעיר מוכשרים לא מעטים. השלב הבא חייב להיות הקמת מרכז אמנות כמו בערי פריפריה אחרות (פרדס חנה כרכור למשל). יאאלה קדימה בהצלחה.