שם אשר נפגע, קשה לשקם.....

אין חולק כי תדמיתה של העיר בית שמש בשפל המדרגה. לא רק שזה לא משתפר, זה אפילו הולך ויורד כלפי מטה. לפני כשבועיים התקיים דיון בבג"ץ, מול השופט, נשיא ההרכב השופט מלצר, ישב לו ראש העירייה משה אבוטבול. "הנה שם יושב ראש העירייה, המשך המשפט זכור היטב למי שנכח שם בדיון. גם ראש העירייה שמע. המשפט ההוא לא החמיא במילים עדינות לבית שמש ולעומד בראשה.

בית שמש הגיעה גם השנה לבית המשפט בכמה וכמה הזדמנויות, העיר 'ישבה' על כסא הנאשמים לא פעם ולא פעם. פסית מדובר בנציגיה אך אין ספק היא כי מי שיבה על ספסלי הנאשמים היא הנהגת העיר והעומד בראשה. כולם הטיחו בה ובפניה דברים קשים, היו אפילו שקראו להנהגתה מושחתת,(מכרז שהגיע לדיון בבית משפט). ולא רק בבית המשפט כיכבנו על כרחנו, גם בכל מפה ואו גיאגרמה או גרף שהועלה בעיתונות, בית שמש השתרכה מאחור. לא מחמיא? גרוע מזה, מבייש, משפיל. מה עושיפם כדי להרים את הקרנה של העיר? רק השבוע הוצגנו שוב במערומינו, כאשר דיברו על בניית שכונה בהסוואה, (ערוץ 1) שכונה שאפילו בית שמש לא רוצה שישייכו אותה אליה. (גלובס) . מה עוד נותר כדילבייש אותנו, כדי השפיל אותנו? האם ייסורי העולם הזה יזככו אותנו לפני כניסת יום הדין.

לפני שלוש שנים הקדשנו עמוד בעיתון לנושא הזה. כך התבטאו שניים שחלקם בתדמית הזו לא קטן. לפחות לא עשו כדי לשנות אותו. ויש להם אחריות. הנה דבריהם שמן הסתם היו נאמרים שןב אלא אם כן שינו דעה.

שמואל גרינברג, סגן ראש העיר:"המחלוקות צריכות להתלבן בינינו ולא בתקשורת":

"•ראשית עלינו לנהל שיח ציבורי נאות ומכובד בנינו לבין עצמינו, ישנם חילוקי דעות וישנם נושאים רבים שיש אי הסכמות בין חברי מועצת העיר ואף בין תושבי העיר, אם הנושא לא ילובן בינינו סביב שולחן אלא יצא ישר לעיתונות, העיר תוצג תמיד באור שלילי והמפסידים העיקריים מכך הם תושביה של העיר בית שמש שבכך נמנע מעוד משפחה להגיע להתגורר בעיר ונגרם לעוד משפחה לעזוב את העיר. צריך להבין שהתקשורת )אני מדבר על הארצית( מחפשת את הפיקנטיות והעסיסיות שבידיעה ומעדיפה להציג באור מסוים או חלק מתמונה של המקרה ואם נמשיך כך, שמה של בית שמש שכבר ממילא מוצג בחוץ בצורה השלילית ימשיך להיות מושחר וחבל! על כן הכל מתחיל אצלנו ועלינו לנהל את השיח בנינו לבין עצמנו סביב שולחן תוך כבוד הדדי של הזולת

מתי רוזנצוייג: מבחינה מקצועית ניתן בקלות להתמודד עם הכותרות השליליות היוצאות מדי פעם מהעיר ועם התדמית שנוצרה בעקבות כך, יש לבית שמש מעלות רבות וייחודיות, הן למיקומה הגיאוגרפי המצוין: נמצאת בלב הארץ, על אם הדרך בין שני המרכזים הגדולים של מדינת ישראל, ירושלים ותל אביב, קרובה לשדה התעופה של ישראל, קרובה לערי הדרום והשפלה, ונמצאת בפחות ממרחק שעת נסיעה מרוב אזרחי המדינה, והן בהון האנושי של בית שמש המורכב מאנשים טובים וחמים, חילוניים, דתיים וחרדיים, ועולים מכל הקהילות היהודיות בעולם, אשר ביחד מהווים קהילת תושבים איכותית וייחודית.
לדוגמא, תחום האמנות אשר אנו מטפחים לאחרונה במסגרת מדיניות ראש העיר מר משה אבוטבול להגברת תחום האמנות והיצירה היהודית בעיר. גילינו שבבית שמש קיים ריכוז גדול ונדיר של אמנים רבים, חילונים דתיים וחרדים, ותיקים ועולים מרחבי העולם המתמחים בתחומים רבים של אמנות. עם מאמץ לא רב ניתן למתג את בית שמש כבירת האמנות היהודית, באמצעות קידום מספר פרויקטים בתחום, כמו הקמת מבנה קבוע לבית האמנים, הקמת רובע אמנים, השקעה באירועים וירידי אמנים כמו שערכנו לאחרונה בפסטיבל יוצרים בכיכר.
וכפי שנאמר 'מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך', אנשים מחוץ לבית שמש יגלו ויתוודעו לכך שבבית שמש לא מתגוררים רק קיצוניים שיורקים על ילדות בנות שמונה, אלא יש כאן גם אנשים תרבותיים, ובעצם רובם המוחלט של תושבי העיר הינם אנשים טובים ויקרים החיים בשלווה ובאחדות.
אך כמו בכל מיתוג עיר, שאי אפשר למתג עיר בתחום מסוים ללא שיהיה לכך ביסוס אמיתי ומוצק, כמו ב 'תל אביב עיר ללא הפסקה' או 'חולון עיר הילדים' שלא מדובר רק בסלוגן מוצלח אלא במדיניות העירייה בפועל להשקיע משאבים רבים בתחומים הנוגעים לעיר הילדים, כך בוודאי ובוודאי שבבית שמש נדרש חיבור אמיתי לשטח, שיתבטא בשיתוף פעולה של תושבי העיר באינטרס המשותף ליצירת אווירה נעימה בעיר ע"י שיניחו מאחור את משקעי העבר.
כל זמן שזה לא יקרה, אלא יהיו כאן גורמים אשר יעדיפו את הכותרת הזועקת בעיתון של היום ובמהדורה של הערב, ללא חשיבה על הנזק התדמיתי הרב שיגרם לעיר ולתושביה מכל המגזרים כתוצאה מאותו גימיק תקשורתי או צעד פופוליסטי, לא יעזור כלום וגם אם נשקיע מיליוני ש"ח בקמפיינים בתקשורת.
כפי שמלמדים את הכלל הראשון במבוא לתקשורת: "כלב נשך אדם" אינו אייטם, "אדם נשך כלב" זה אייטם, כך לגבינו, את התקשורת הארצית לא מעניינים החיים השלווים והרגועים כאן בעיר, אך ברגע שמתרחש כאן חיכוך קטן, כבר ששה התקשורת לבוא, לצלם ולשדר. זו דרכה של התקשורת המשחרת לטרף. אמנם ואין בידינו לאלף את התקשורת ולשנות דרכה, אך מה שכן נמצא בידינו, הוא לקיחת אחריות של כלל התושבים ומכל המגזרים בחשיבה על העתיד המשותף לנו בעיר בשנים הבאות.