הזיכרון לחללי מערכות ישראל בתחנת מד"א בעיר בית שמש בנוכחות ראש העיר, מנהלי סניף מד"א, מתנדבים ומשפחות שכולות. בטקס העלה ראש העיר גרינברג על נס את גבורת המתנדבים לאורך כל השנים ובדגש בשנה זו עם פתיחת מלחמת חרבות ברזל וההקרבה העצומה שלהם בטיפול בפצועים.
מי היה יהודה ז"ל? דף יזכור של צה"ל מעלה קוים לדמות הנופל. יהודה בנם של רחל וויקטור. נולד ביום י"ט בתשרי תשל"ח (1.10.1977) בבית- החולים "ביקור חולים" בירושלים. אח לנסים, אלירן, לבנה ומורן. יהודה, שכונה בחיבה אודי, גדל והתחנך בבית שמש, שם למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "אליקים" ובתיכון המקיף הדתי "אמי"ת פירסט".
מלחמת לבנון שפרצה ביוני 1982, תפסה את יהודה כילד, כתלמיד בי"ס. יהודה אהב מאוד ללמוד והיה תלמיד מצטיין בלימודי התהילים של יום שבת. בית המשפחה היה גדוש בספרים שקיבל כפרס על שקדנותו בלימודים ומצוינותו בכולל. "יהודה היה שקט, ביישן וצנוע, אהב מאוד את אמו ואת כל בני משפחתו וחלק כבוד לכולם." יהודה אהב מאוד לתרום ולתת לקהילה והתנדב למד"א. כשהתקרב מועד הגיוס לצה"ל, החלו חבריו לספר על הסיירות שאליהן יתגייסו, אך יהודה היה שקט ולא פצה את פיו. בשל צניעותו איש לא ידע לאן יתגייס, איש לא ידע שיהיה ללוחם, עד שחזר מהבסיס במדים ותגים של "גולני".
במרס 1996 התגייס יהודה לצה"ל והיה ללוחם בחטיבת "גולני". הוא לא סיפר לאימו שהוא משרת בלבנון כדי שלא תדאג, אך השירות סמוך לקו האש בער בעצמותיו. שירות מלא עניין ואתגר חישלו את הילד שהפך לגבר נערץ בקרב בני המשפחה. הפך את ההתנדבות שלו במד"א למקצוע צבאי חשוב, שרת בחטיבת גולני, חיל רפואה גדוד "גדעון" (13)
ביום ג' בסיוון תשנ"ח (27.5.1998) נפל סמ"ר יהודה סלם בקרב בלבנון והוא בן עשרים- ואחת. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בבית שמש. הותיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות. שלושת האחים ישנו יחדיו באותו חדר, רקמו יחד חלומות וקיוו לעשות משהו משותף בעתיד. מוות לא היה בתוכניותיהם. כך איבדה המשפחה אח, בן וחלומות רבים. שנתיים אחרי (24.5.2000) יצאה ישראל מלבנון. נזכור כי במלחמת לבנון הראשונה נפלו כ-1500 חללים.
זיכרו של יהודה, שהיה אהוב מאוד במד"א בית שמש, מונצח מדי שנה בטקס זיכרון שנערך במד"א להנצחת הנופלים.
בבית-הספר התיכון שבו למד, נערך טקס חלוקת תעודות למתנדבי בית-הספר על שמו של יהודה, שכה אהב לתרום.
אחותו מורן, כותבת לו בדף היזכור לחללי גולני: "כשנתבשרנו בבשורה הקשה הייתי קטנה ועדיין לא הבנתי את משמעותה. ידעתי מהו מוות, ידעתי שלא תשוב עוד, אך לא ידעתי מהם געגוע וערגה למשהו המהווה חלק בלתי נפרד ממני - אחי. אני זוכרת את השיגרה המיוחדת שאפפה את הגעתך הביתה כל שבת שלישית. אני זוכרת שבכל פעם שאמא ידעה שאתה בדרך מהמוצב הצפוני הנמצא מרחק של חמש שעות נסיעה באוטובוס, המטבח היה רוחש ואמא עומדת במטבח מלאה אושר על שובך, ומשתדלת להכין עבורך את המטעמים שאהבת, מביטה כל רגע דרך חלון המטבח, בוחנת כל חייל, כל תזוזה.
כאמור מידי שנה מתקבצים ברחבת מד"א בקרבת האנדרטה שהוקמה לזכרו להתייחד, לספר , להרהר, לחשוב על דמות חיובית התנדבותית דוגמא אות ומופת לשאר בני הנוער. שנהיה ראויים ליהודה ולשכמותו הגיבורים המוסרים נפשם על הגנת העם והמולדת. יהי זכרו ברוך.
שתפו
