משה אביסרור איננו. ד"ר, עו"ד ומעל הכל אדם

הלב נשבר. העין דומעת, האצבע רוטטת. כואבת, מסרבת לכתוב, משה (מוריס) אביסרור ז"ל. לקרוא ולסרב להאמין, באמת? משה איננו? משה כבר לא איתנו עוד. חבר, חבר לדרך, עמית לרעיון, פעיל חברתי, איש פוליטי, איש בית שמש אמיתי, ומעל הכל אבא, בעל, סב גאה בנכדיו.

מילים אחרונות לזכרו של חבר, עמית לדרך. הופתעתי מפטירתו, לא ידעתי עד כמה מצבו הבריאותי התרופף, וכך מספרים לי, מצבו הדרדר באחרונה.

הפקנו ביחד מקומונים מקבילים, הוא את הד בית שמש, ואנוכי את קרן אור, שני סממנים מיתולוגיים שליוו את התפתחותה של העיר לאורך שנים רבות. שני מקומונים שתיעדו היסטוריה בהתהוותה. היינו עמיתים ותמיד כיבדנו איש את רעהו. אפילו הסתייענו איש בתוצרותיו. שני מקומונים שכבר אינם בנמצא.

משה אביסרור היה הראשון בתחום העיתונות הדיגיטלי, בימים שלא ידעו בבית שמש מהו דיגיטל היה הוא הראשון שהשתמש בביטוי הזה להפיץ דבריו וכתביו ובעיקר דעותיו.

זה משה אביסרור שרבים בעיר אולי לא שמעו את שמו כי הוא כזה, והוא היה כזה, נחבא, לא מתבלט, לא עומד על במות למרות שיש לו והיה לו מה לומר, איש שהתרחק מאור הזרקורים גם במים בהם היה יחיד סגולה בלימודיו, בהשקעתו בהרחבת דעת.

משה החבר, למד כיתה מעלי בבי"ס אליקים, בן מחזורם של מכובדים בעיר ובהם עורכי דין, ראש עיר, בעלי מעמד ותפקיד ציבורי, בנו של הפייטן הדגול אהרון אביסרור ז"ל, דוד של גיבור ישראל יוסף הלוי הי"ד.

בימים בהם לימודים אקדמאיים היו קשים להשגה. משה התבלט בזכות כישוריו, למד עבודה סוציאלית, השלים לימודיו וזכה לשאת את התואר ד"ר, וכאשר ראה שאפשר עוד, למד גם משפטים והיה לעו"ד, עיתונאי, ומעל הכל ייזכר כעורך מקומון, הד בית שמש. זה היה שמו השני, גם בשם העיתון ובעיקר בהיותו מפיץ אורה של העיר ברבים. בעשייה הפוליטית המקומית, היה שייך לזרם מפלגת העבודה, חבר ומזכ"ל המשמרת הצעירה של המפלגה, דמות מוכרת במטה הארצי של המפלגה. קשריו שם הגיעו ליחסים קרובים עם מנהיגי המפלגה.

משה אהב מוסיקה, וכזה אהב להקשיב לביצועים מקוריים של מבצעים בעלי שם עולמי. שיחק בגיטרה, בעיקר בעיקר הקשיב. במפגשים חברתיים נהג לזמר ולשיר לקול הנאתם של חבריו.

בית שמש נפרדת וגם זוכרת. זוכרת את עמלו רב השנים בכתיבה, בדיווח, בהבעת דעה, בהוצאה לאור, בהפקה, ובעיקר בהשקעה ובעיצוב דעת קהל לטובת נושאים קרובים לליבו. בית שמש נפרדת מדמות מופת, אוהבת חיים שהתקשה להיפרד מהם.

משה אביסרור, מוריס בכינוי החיבה המשפחתי, כבן עולה למשפחת עולים ממרוקו, בעל לחני, אשה מסורה בזכות עצמה. שעמדה לצדו ולימינו בימיו הטובים ובעיקר בימים בהם נדרש לסיוע. משפחת אביסרור איבדה בן יקר, אב אהוב, סבא נפלא. בית שמש איבדה אדם.

יהי זכרו ברוך.