זיהויו של השליו המקראי המוזכר בספר שמות ט"ז ובספר במדבר – י-יא') עם השליו הנודד (Coturnix coturnix, Common Quail) הנפוץ באזור הפליארקטי לא מוטל בספק, כך גם היותו מין נודד להקתי כבמסופר במקרא. המצרים הקדמונים ציירו בקירות קבריהם המפוארים צייד שלווים באמצעות מכמורות כפולות קרוב לחוף. השלווים נאספו בקלות בשיטה זאת כפי שגם השלווים ניצודים בעת האחרונה ובהתאמה לפסוק המקראי "ויאספו את השליו". השלווים היו חשובים מאוד לכלכת המצרים קדמונים, הן בבשרם הערב לחך והן מביציהם הטעימות. הם נהגו למרוט אותם, ליבש אותם בשמש ולהמליח אותם לפני שאכלו אותם, כפי שציורי קיר מעידים על כך וכן הרודוטוס היווני.
השליו מוגדר כעוף צייד גוצי, כבד תעופה המצויד במקור עבה וקצר (בהתאמה לאכילת זרעים), ברגליים קצרות (בהתאמה להליכה שפופה נסתרת), בצבעי הסוואה ומוטות כנפיים קצרות יחסית. בשל מבנה גופו הוא נוטה להסתתר בעשב השדות (לרוב, שדות תבואה ודגניים) על פני תעופה בשעת סכנה.
מין זה בניגוד לבני משפחתו (משפחת הפסיוניים לסדרת התרנגולאים) הוא נודד מובהק למרחקים ארוכים ונדידתו מפושטת וחוצה ים, כפי שמרמז ספר שמות - "ויגז שלווים מן הים". למעשה מין זה נודד בסתיו דרומה ממרבית מרחבי אירואסיה לאזורים החמים באפריקה ודרום אסיה לבלות את כול החורף בפונדקיו שם. מין להקתי זה בהמשך נדידתו מנחלות קינונו חוצה במהירות יחסית (כ-40 קמ"ש בממוצע) את הים התיכון בנקודות שונות (בהתאם למקור מוצאו) מרחק של למעלה מ-1,000 ק"מ בתעופה פעילה במשך למעלה מיממה, ביום ובלילה, הן בנדידת הסתיו והן בנדידת האביב חזרה לארץ הולדתם וזאת לאחר שאגרו שומן עתיר אנרגיה עד כדי מחצית ממשקל גופם.
הנס הכפול האלוהי עם השליו המופיע במקרא עם צאת ישראל ממצרים במסעם במדבר סיני בואכה לארץ כנען מדרום-מזרח, הן במדבר צין ובמדבר פארן מעלה תהיות מעניינות.
ראשית, מאז קדמת דנא השלווים לעולם נדדו ונודדים בזמנים קבועים בסתיו והן חזרה באביב ולא כפי שמציין הכתוב "במהלך החודש השני " (הוא סיוון = חודש מאי) ושנית, ציר הנדידה המסיבי המתועד מדעית הוא בעיקר לאורך חופי סיני , הנילוס ודרומה לאזור סהאל (מדרום לסהרה) ולא במדבר פארן או מדבר צין שבמרכז הנגב, כפי שמציין הכתוב, שהם כמובן מזרחיים יתר על המידה מציר נדידתם הרגילה.
כמובן שהפתרון לקונפליקטים אלו עם הכתוב המקראי עשוי להיות פשוט ונעוץ בהבנת משמעות הנס כהגדרתו, הן מבחינת העיתוי והן מבחינת המקום, אשר עשויים דווקא להיות שונים כפלא מאשר במציאות הצפויה.
בסיפור המקראי בספר במדבר: והבשר עודנו בין שינהן טרם יכרת ואף ה' חרה בעם ויך בעם מכה רבה מאוד". מעניין לציין בהקשר זה כי בשר השליו עשוי להיות רעיל מאוד לאדם הן בסתיו ובעיקר באביב, בתלות עם ריכוז הרעלים האלקלואידים שצברו מהזרעים אותם אכלו (במיוחד של צמחים רעילים ממשפחת הנוריתיים, מיני לענות ועוד) וזאת בשילוב עם החומצה הלקטית המרוכזת בשריריהם שנאגרה מפעילות תעופה אינטנסיבית ביותר. לתופעה זאת מכונה "קוטורניזם" (Coturnism) על שם המדעי של השליו.
השלווים בפגיעה נמשכת בעיקר מצייד הנמשך עד היום בציר נדידתם ובאזורי קינונם באירואסיה והמזרח התיכון וכן מאיסוף ביצים אינטנסיבי באתרי רבייתם. לאחרונה הזיהום הגנטי עם הכלאה טבעית ומלאכותית שלהם עם השלווים היפנים המתורבתים וללא ספק מהווים סכנה אמיתית בעתיד.
שתפו
ניווט במקלדת
מצב שחור - לבן
קביעת ניגודיות
גודל הטקסטים
גופן קריא
הגדלת האתר
תיאור בולט לתמונות
הדגשת קישורים
הדגשת כותרות
שינוי סמן העכבר
כיבוי הבהובים
התאמת קריאה
איפוס ההגדרות 
הצהרת נגישות