אמונה היא דבר חזק מאוד, על ידי אמונה בתמימות באמת בלי שום חכמות, אפשר להגיע לידי רצון. היינו לכיסופים, שהם געגוגעים אל השם יתברך וליהדות בכל לב, שזה נעלה יותר מחכמה קדושה. כך כותב רבי נחמן מברסלב עצה, אחת העצות החכמות והמבוארות שהוא נותן לממשיכי דרכו.
שמעתי בצער ובגון על פטירתו של היהודי הכשר, רבי ברוך אדרי שנפטר אתמול והובא למנוחת עולמים במוצ"ש פרשת שמיני, שבת פרה. הוספתי לו רבי, למרות שמעולם לא חשב שהוא רבי, או רב, או משהו דומה לכך. איש צנוע, אציל נפש ואוהב אדם. היה ברוך אדרי ז"ל. עבורי היה לראות באיש הזה, היושב מולי בבית הכנסת מגן דוד, בית כנסת לעולי מרוקו, ולהיזכר במסורות עתיקות יומין. תמימות, יושר, צדקות, אהבת השם, אהבת התורה, דרך ארץ ומסירות לבריות.
שנים ארוכות עשיתי בבית התפילה הזה ברח' מורדי הגיטרות, אליו נקבצו ובאו מחשובי יהדות מרוקו בעיר, הפייטן רבי מאיר שריקי ע"ה, יוסי וייזמן ז"ל, יעקב אזולאי ז"ל, יצחק קנפו ז"ל, יעקב מקייס ז"ל ועוד, כולם הלכו לבית עולמם. עולם הולך ונעלם. עוד רבים התפללו בבית הכנסת הזה שהחל דרכו בצריף ועבר להתמקם מתחת לביה"ס האגדי 'שדה יהושע', היסטוריה.
מלאכת הסידור בתפילה הייתה מחולקת. כל אחד יודע את התפילה וכל אחד כיבד את האחר להיות הש"ץ באותה השבת. מסורת היא מבית אבותינו להתפלל בקול רם, צלול, ברור. מעט מהמוכשרים המשיכו מסורת זו כאן בארץ ישראל, ואף עלו מדרגה כאשר הוסיפו ניגונים מקומיים משובחים להנעימן.
זכרני היטב, כאשר הצטרפתי לבית הכנסת הזה ואני עדיין צעיר לימים, את נגינת המזמורים ביום השבת. איך ברוך אדרעי ז"ל, הוא היה אדרעי לפני שבניו החליטו לקצר לאדרי, ביטא כל אות וכל הברה, כמורה לדקדוק. הק' היה באמת ק', הכ' לעומתה רפה, וההא הבטלה, וזו עם המפיק הייתה נשמעת ומורגשת. הניגון היה עולה במקום שצריך ויורד צולל למקום בו אין צורך. בקצביות ראויה לדבח, באיטיות, תוך הקפדה על כל הברה, חלילה לא לפגוע בתוכן המילה, נעים לאוזן, מפתה להיות שותף לאמרי הקדושה היוצאים בהבל פיו. כל מילה שיצאה מפיו מדודה לפי העניין ולפי התוכן. היה מהמסדרים הטובים והענוגים לתפילה.
בימים כאשר עדיין כלי הרכב היו מדודים בבית שמש, היה לאיש הצנום הזה, הגיל ולא המאמץ נתנו בו אותותיהם, רכב דואופנים- אופנוע מהסוג הכבד ההוא. כבר אז נהג לחבוש את כובע הקסדה להגן על עצמו. חוויות רבות יוכלו ילדיו שיבדל"א בודאי לספר. דור ישרים מבורך גידל רבי ברוך עם רעייתו עד אשר נפטרה לבית עולמה. רבי אשר, בנו, ממשיך דרכו בבית הכנסת אשר בו הוא מתפלל, מוביל ציבור בתפילה ובנעימה קדושה.
משפחת אדרי היא מוסד בנוי לתלפיות, מוסד מוכר חביב ואהוב בקרב תושבי העיר בית שמש, בכלל ובפרט בקרב שכניהם היקרים מרח הרצל. משפחה שקטה שזכתה לקבל מורשת אבות.
אצילותו והתנהגותו של הנפטר היו לשם דבר, מהם יש לכולנו ללמוד. בוקר טוב, מה שלומך, שיצא מפיו, היו אמיתיים אכן לדעת 'מה שלומך' לא כדברי נימוסים בלבד. ציפה לשמוע באמת על שלומך הטוב. חיבה יתירה הייתה באיש הזה למראהו, תמיד מסודר ולבוש כדבעי, באופן מעורר קנאה. הרי עובד תעשיה הוא? נו... בוודאי, שעת עבודה – עבודה. שעת בית, בחברת הגברת צריך להיראות אחרת.. שכניו ומכריו ברח הרצל יזכרו אותו בוודאי יוצא עם רעייתו, לסיבוב בחוץ, ככה נהגנו פעם לבלות. ללכת אנה ואנה, להתעייף, להחליף אווירה ובעיקר לפגוש עוברי אורח.
רבי ברוך אדרי עבד לפרנסתו, עבד במפעלי התעשייה הראשונים בעיר, מאי- מפעלי אופניים ישראלים, אמפא- לימים אמקור ואח"כ במפעל מנועי בית שמש. תעשיה שחלפה מעולמנו ומהעולם היצרני המקומי. חלק מההיסטוריה ומהנוף של העיר.
וזו הייתה דרכו בקודש של רבי ברוך ז"ל מימים ימימה. להפך בזכותם של ישראל ולעודד עליהם מלאכי רחמים שיסנגרו עליהם לפני אבינו שבשמיים. מספרים עליו שמידי בוקר היה פותח במחשבה טובה על בניו ובנותיו, על עם ישראל בתפילה שהיה אומר בין שפתיו מבלי שאיש שומע הנמר, הוא וקודש אבריך הוא.
צדיק הלך מן הארץ. יהא זכרו ברוך.
שתפו
