סופרים חודשים, סופרים שבועות, סופרים ימים. זה מה שקורה כשכמהים לשינוי, לשיפור. להחליף את הרע, את הגרוע, בטוב. העולם הפוליטי רוחש וגועש, בינתיים רק בחדרי חדרים. עדיין לא ברחובות, אם כי יש סימנים נובטים. אם היה טוב, מה באמת אכפת כבר עוד כמה ימים או חודשים או שנים יהיו בחירות. עצם העובדה שמחכים, היא ציפייה דרוכה. כך למשיח, ולהבדיל לשינוי בהנהגת העיר.
מי יהיה ראש העיר הבא? מי יוביל את בית שמש? לאן פניה של העיר? מה יציגו המועמדים לציבור? מה יעשו החרדים? מה יחליטו, להתלכד ולרוץ ברשימה מאוחדת כמו בבחירות הקודמות, או שאולי נראה פיצולים גם אצלם. האם המחנה הציוני יתלכד אחרי מועמד אחד? מה תעשה עצמה יהודית? האם הבית היהודי שורד או שמא אולי הציונות הדתית 'תבלע' את שארית המפד"ל ההיסטורית? מה יעשו 'חפצי' הסטטוס להיות חברי מועצה? האם יקומו מועמדים חדשים או כאלה שכבר התנסו, מי שמקנן בו החיידק לשרת, תמיד ירצה לשוב לעמדה ציבורית. מומלץ לכאלה, לחטוף שיחה עם אחד מחברי מועצת העיר, לדעת, להבין מה גודל המשימה העומדת לפניו או בעיקר מה הסיכוי שאכן ישפיע במצב בו יש ראש עיר סוליסט שרוצה לעשות הכל לבד ולא מכיר בחשיבות השותפות של שליחי ציבור. גם התוצאה לעמל, היא גורם משפיע על המוכנות להתייצב לשרת ציבור, התוצאה המאכזבת מייאשת יותר מאשר תחילת הניסיון לעשות משהו.
אז כן, בעובדה, הבחירות באוקטובר 2023. איך ספרנו בכותרת, 'רק' 35 שבועות לבחירות. זה הרבה זמן, אבל בשנת בחירות הם חולפים מהר. הזמן הוא הדבר היחיד הבטוח בכל ההליך המתקרב לפנינו. בכל השאר, רב הנסתר והנעלם, ולמרות טפטופי הידיעות על התארגנויות, עדיין אין משהו מבוסס. אנחנו יודעים לומר בוודאות, כי נכון לעכשיו, לא ברור שום דבר, זולת עובדה אחת: ד"ר עליזה בלוך רוצה להיבחר לקדנציה שנייה. כך הצהירה בריאיון בעיתון 'מעריב' לפני כחודשיים, הצהרה עליה חזרה 'במסגרת ריאיון לשאול אמסטרדמסקי ב'המנגנון'. עם מי תרוץ בלוך, מי תומך בה, מי יעמוד לצדה. מי שגייסה לארגן לה את המחנה עזב את העירייה ופנה לעיסוקים אחרים. קבוצות תומכים שהוקמו אחרי הבחירות ב-2018, התפרקו ונותרו מהם שרידים בטלים בשישים. מחנה עיר 'מאוחדת' מפורק אם לא גסס לגמרי.
ולא רק המחנה הקרוב, הצמוד, כבר אינו איתה. קהל מצביעיה שהביא לה למעלה מ-20,000 קול מול אבוטבול, מורכב מתומכי המפלגה המקומית שהוקמה ערב הבחירות. עיקר התמיכה באה ממפלגת הליכוד. הליכוד כבר מחפש דרכים חדשות לפרוץ בהם. הבית היהודי- לא ממש אוהד את דרכה. הבית היהודי מפוצל לשלוש, עצמה יהודית, הציונות הדתית, ושארית ימינה שקורה לעצמו עדיין הבית היהודי. ההערכה היא שבלוך, תידרש להרבה יותר מאשר קסם אישי. הפעם היא מוכרת, ידועה, פחות עלומה, מעשיה, התנהגותה והתנהלותה כלפי שותפים, שקריה כלפי תומכים, כלפי ציבור שהזיע להביאה לכסא, כבר אינם פרק עלום בקורות חייה. על לוחות המודעות בעיר כבר מופיעה הניצנים: "עליזה משתמשת וזורקת מבטיחה ולא מקיימת", מהחיוך השובה כבר אינם מתרשמים.
בלוך בונה על תיאוריה, שאין למחנה הציוני מועמד, ולהבנתה כל מועמד שיוצב מולה לא יצליח 'לעבור מסך'. אז נזכיר שזה היה בדיוק המצב ערב בחירות 2013, וגם בערב בחירות 2018, היא לא הייתה ממש הפרח בגני.
עם בלוך או בלעדיה, השורות חייבות להתרענן. נבחר ציבור אינו משרה לכל החיים. והדברים יפים לכל המפלגות. קחו למשל אחד שהיה כאן סגן ראש עיר, ממונה על החינוך, יו"ר דירקטוריון, הקים והוביל את ארגון מי שמש מאז הקמתו והפיכת למפעל בעל שם ויוקרה. ישעיהו אענרייך, פעם פוטנציאל למועמד לראשות העיר מטעם החרדים, הבין שמיצה עצמו, והחליט לסיים תפקידו הציבורי.
נבחרי ציבור חדשים יביאו איתם מחשבות חדשות, יוזמות ובעיקר רעיונות לפתור את הפלונטר בו מצויה העיר. בית שמש מסובכת עם עצמה, בונה ובונה וחוזרת ובונה ללא הגבלה מבלי לבחון את הצרכים הדרושים לעמידתה האיתנה על רגליים. הכאב בציבור הוא בעיקר בשל מחסור בתשתיות, בשירותים נאותים. מזגו האויר כאן הוא הכי טוב בעולם, הטבע הכי יפה. הסביבה היא מתאימה למגורים, מרכז הארץ. מה לא טוב. על זה אולי בטור נפרד. בינתיים תחשבו על זה שאם היה כאן ראש עיר פחות מרוכז בעצמו, פחות טמון ביחסי ציבור אישיים, דואג לצרכים האמיתיים של העיר, עסוק פחות בפוליטיקה לשרוד, פחות ברצון לפתור בעיות לאומיות, מה ואיך היתה צריכה להיות עירנו. רק תחשבו... הנתונים היום מצויים לפניכם.
שתפו
