תיעוד מרגש לליל ל"ג בעומר מירון תשפ"א

בכניסה לעיריית בית שמש הוצב אתמול דוכן זיכרון. עליו הדליקו הבאים נרות לעילוי נשמת ההרוגים באסון מרון. ליד הנרות הונח ספר זיכרון, ובו כתבו הבאים מהגיגי ליבם. חנה נאורה כהן כתבה שם בקצרה: תנחומי למשפחות השכולות, והחלמה מהירה לפצועים.. חיבוק למשפחות .

מי שכיבד בגדול את ת יומן הזיכרון, את ספר הזכרון היה יוסי גמליאל, מנהל מחלקת הנוער העירונית. מצאנו שם את הפואמה הבאה, ולא נכון יהיה לקצר בתוכן. אנחנו מעלים את כולם כאן. קראו, מותר לדמוע.

על אלה אני בוכיה, עיני עיני ירדה מים

שם,

בהר מירון

היכן שקבור רבי שמעון

החל הליל בחגיגת ההמון

לכבוד מגלה הסתרים והרזון.

לצלילי חסידות תולדות אהרון

בואכה הסמטה שרו כולם בגרון

אני מאמין, ועם כל זה אחכה בכליון..

אך לפתע

הוחלף קול השמחה והרון

בקול שאגות פחד וחרון,

המונים נדחפו אל כפות רגלי ההמון

ונגזר דינם למוות ולכליון,

נשימות צוהלים נעתקו ונשתתקו

בזעקות הצלה אחרונות, נאספו.

כך כאשר כוחם כלה ותשש

נספרו הם בערימות עד ארבעים וחמש,

כן, זהו מספר כבד, והנפש..

אוי הנפש לא תתאושש.

ילדים עם זקנים

נערים עם אברכים,

בליל הקודש - שלוש ושלושים

נעתקה נשימתם לאל במרומים.

גופה אחת אחר חברתה

הוצאו למתחם הספירה,

נערמו הם זה על זה

לקול בכיות ההמון ההוזה.

שם,

בהר מירון,

לא נמצא רק רבי שמעון

הצטרפו אליו 45 איש הרוגי האסון.

צער עצב ויגון

עוטפים את כולנו כבר מערב השבתון

אך ללא קושיות תהיות וחרון

על האל היושב במרום!

מאמינים אנו כי שופט הוא בצדק כל נידון

ואנו רק קטני הבנה לא מבינים את החשבון.

בעת נצא אל שבוע חדש

נפתח אותו ביום אבל לאומי,

ובטרם נבוא לחפש את אחראי הכישלון

נדון את עצמינו תחילה בחשבון,

כי אנו עם אחד בסירה אחת

וערבים אנו זה לזה באגודה אחת,

למען הרוגי אסון בת עמי

אחפש את אשר עוד לא תיקנתי בעצמי,

ואתחזק במידות ובהנהגות טובות

בסובלנות ובקבלת השונות.

נזכור את אחדותינו

בין כלל המגזרים והעדות

הזרמים והדתות השונות

ונשמר את האהבה

לא רק בבוא עלינו צרה ומצוקה

כי כך היא התנהלות חברה תקינה

הצריכה להיות לאהבה בכל עת מזומנה.

ובל נשכח כי..

אף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו, בכל יום שיבוא!

אני מאמין.

ואף על פי שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא. אמן.