בכל יום ויום חייב אדם לעצמו לערוך חשבון נפש, מה עשה ומה לא עשה למען עצמו, למען סביבתו, למען החברה בה הוא חי. חכמים קוראים לזה להתעורר לתשובה, כיון שהקב״ה דן את כל יצורי עולם למשפט ללא משוא פנים, ומי לא יירא מיום דין הגדול והנורא?
"מעלת התשובה" היא מעלה חשובה וגדולה שכל אדם יכול ורצוי לעמוד בה. אין נשיא אשר לא יחטא, אומר הכתוב. בודאי פשוטי עם, בודאי מנהיגי ציבור, בודאי כל איש אשר מערכת חייו קשורה לעשייה.
הרב אברהם לוגסי הי"ו רב בשכונת ממזרח שמש, מפיץ אורה של תורה בכל ימות השנה וכך גם בערב ראש השנה השתא. כותב בדבריו פנינים ואמרות זכות וטהורות, מרתקות ומפתות להיכנס להחכים ללמוד וגם לעשות. כתב "המגיד מדובנא" משל: לשני שרים שהמלך הפקיד בידיהם את "חותמת" הממלכה. והנה ישבו השרים במשתה היין והשתכרו, ולקחו את "החותמת" ופיצחו בה אגוזים! והנה לפתע הופיע במקום המלך וראה את מעשיהם, ולכן כעס עליהם וגזר עליהם ״עונש מוות״! ולכן ציווה עליהם ללכת לביתם בכדי להיפרד ממשפחתם ולשוב אליו במהרה
הלכו השרים לביתם וכעבור מספר שעות שבו לארמון המלך. ובדרכם חזרה היו עיניו של אחד השרים ״אדומות״ מבכי ומצער, ואילו חברו הלך "בקומה זקופה" וחיוך רחב על שפתיו. וכראות השר את חברו מחייך, שאלו: הרי בעוד רגעים ספורים יחרץ גורלנו למיתה ומדוע הינך מחייך? השיבו חברו: בזמן שאתה ישבת ובכית בביתך. אני שלחתי למלך את "המשנה למלך" בכדי שיבקש עלינו רחמים, והמלך אמר: אם נביע ״חרטה״ ונבטיח לתקן את דרכינו, אזי יסלח לנו ויקבע את גורלנו לחיים!
והנמשל: בימים אלו יושב ״המלך הגדול״ הקב"ה וממתין שנשוב אליו ונבטיח לו לשנות את דרכינו ואז ברחמיו המרובים ימחל לנו על עונותינו ויכתבנו לחיים טובים אמן!
חז"ל הנהיגו לאכול בליל ראש־השנה פירות וירקות שונים לסימן טוב על־פי שמותיהם, ולבקש על קיום הדבר אשר עליו נעשה הסימן, ואלו הם: 'רוביא' – שירבו זכויותינו; 'כרתי' – שיכרתו שונאינו; 'סילקא' – שיסתלקו אויבינו; תמרים – יתמו שונאינו; ו'קרא' – "שיקרע (רוע) גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו". ובמרוצת הדורות נוספו סימנים נוספים: תפוח טבול בדבש – שתתחדש שנה מתוקה; רימון – נרבה זכויות כרימון; ראש של בהמה או עוף – שנהיה לראש ולא לזנב; דגים – שנפרה ונרבה כדגים. שנזכה כולנו לבריאות אתנה, ברכא מעליא, שמחה וששון ישרו בבתינו, פרנסה בשפע אכיה"ר.
שתפו
